רתימת הטכנולוגיה לאינטגרציה בין סביבות למידה מרובות: המקרה של קורס ניתוח יצירות אמנות

אחד האתגרים בהוראת תולדות האמנות בחינוך הגבוה הוא לעזור לסטודנטים לפתח כישורים בניתוח יצירות אמנות. מודל החונכות הקוגניטיבית מציע שלושה תפקידים עיקריים להן נדרש המומחה בתהליך הכשרת הטירון: הדגמה, אימון והתפוגגות. מטרת מחקר זה הייתה לפתח ולבחון מודל הוראה המתבסס על מודל החונכות הקוגניטיבית ועושה שימוש בטכנולוגיות חדשניות על מנת לתמוך בפיתוח מיומנויות של ניתוח יצירות בקרב סטודנטים הלומדים קורס ניתוח יצירות במסלול תואר ראשון בתולדות האמנות. מודל ההוראה עוצב כך שבכל אחד מארבעת הנושאים שנלמדו בקורס מתקיים רצף מפגשי למידה בשלוש סביבות שונות: כיתה-מוזיאון-בית, כל זאת תוך שימוש בטכנולוגיה המאפשרת זרימת מידע ביניהם ומקשרת בין שלושתם. בשיטת חקר מקרה, נבחן יישום מודל ההוראה שפותח לצורך הקורס ונאספו נתונים לגבי האופן בו הוא נלמד בקרב שתי קבוצות סטודנטים בהתמקדות על נושא לימודי אחד - תיאור יצירה. הממצאים מצביעים על כך שתפקידי המרצה כמדגים וכמאמן פוחתים באופן הדרגתי במעבר בין סביבות הלמידה השונות (כיתה-מוזיאון-בית) במקביל לעליה במידת הפעילות של הסטודנטים. המחברים מסיקים מכך שמודל ההוראה והתשתית הטכנולוגית שימשו גורם מפתח אשר אפשר למרצה לספק לסטודנטים הזדמנויות לתרגל כישורים תוך הנחייה וסיוע, ובסופו של דבר לפתח ולהעניק להם את היכולת לנתח יצירות באופן עצמאי. (מתוך המאמר).