מיניות, מגדר ומשפט – חלק א: בין כלכלת מין לקלקלת מין

המאמר מבקש לנתח ולפרק את האסטרטגיות שבאמצעותן החברה המודרנית, שעדיין לא השתחררה מכבלי הפטריארכייה, פיתחה מערך תרבותי משפטי מסועף ההופך את כלכלת המין ל"קלקלת מין", חוסם נשים מלעשות שימוש מעצים במשאב המין שברשותן, וממשיך לשמר את יחסי המדרג ההייררכיים בין גברים לנשים. לטענתנו, הציר שעליו סובב פרויקט קלקלת המין הוא הבניה של קשר הכרחי בין מין, אישה ובושה. האכיפה הסיסטמטית של הקישור בין מין לבושה נעשתה בעיקר תוך שימוש בכלים ממשטרי-מיניות מרכזיים שיכונו כאן דיכוטומיית הברה-פרוצה ומשוואת הקנס–פרס במשפט. על רקע זה המחקר מניח את אבן הפינה לחשיבה מחודשת על הסדרת המיניות במשפט הישראלי. הוא מציע מתווה ראשוני, שיפותח בחלקו השני של הפרויקט, דוקטרינות לפיתוח משפטיות שהמשגתם את המיניות האנושית – גברית ונשית – תהיה פוזיטיבית, ובכך תסייע להמרתה מאתר של סכנה, השפלה וחולשה למקור של כוח, מימוש עצמי והעצמה. (מתוך המאמר) מאמר זה, שהוא חלק ראשון בפרויקט רחב, עוסק ביחס שבין מיניות, מגדר ומשפט. בעקבות מחקרים מצטברים בתחומים שונים, ובהם פסיכולוגיה, סוציולוגיה, כלכלה ולימודי התרבות, המכונים "תאוריות של כלכלת מין", ניתן לתאר את הפעילות המינית ההטרוסקסואלית כמתרחשת בשוק שבו המין הוא משאב, ולמיניות הנשית ערך רב במובהק מזה של המיניות הגברית. אולם כידוע הבעלות הנשית האינדיווידואלית והקבוצתית על משאב המין אינה מיתרגמת למשאבי הון סימבוליים אחרים ולעצמה כלכלית וחברתית. להפך: המיניות שימשה מאז ומעולם אמצעי מפתח לדיכוי נשי, ולפי העמדה המקינונית שהפכה לקנונית, היא השורש שמצמיח ומנציח את אי השוויון המגדרי בחברה.