למנצח שיר מזמור? לקראת ניתוח ארגוני של מערכת בתי המשפט בישראל

הפריזמה התאורטית המוצגת במאמר מוסיפה ממד הסברי חשוב לשורה של צעדים שנוקט בית המשפט העליון, לא רק ביושבו על כס השיפוט אלא אף מחוץ לאולמות המשפט, במטרה לוודא שבתי המשפט קמא ילכו בתוואי ששרטט בפסיקתו ולחזק את נטייתו לעשות כן. צעדים אלה לא זכו עד כה לתשומת לב מספקת בספרות. הם משתרעים על תחום נרחב של פעילות, החל בהליכי חברות של ציבור השופטים, עבור דרך אופן חלוקת סמכויות השיפוט בין בית המשפט העליון לבין שאר ערכאות השיפוט וכלה באופן שבו בית המשפט העליון מגדיר את ה raison d'être שלו עצמו. עמדתו המרכזית של המאמר בנקודה זו היא שצעדים אלה ודומיהם יוצרים מכלול אחד, אשר עניינו הוא הבטחת שלטונו האפקטיבי של בית המשפט העליון בפסיקת בתי המשפט השונים לנוכח קיומם של כוחות צנטריפוגליים משמעותיים הפועלים בקרבם. נוסף על כך נטען במאמר כי תורת הארגונים מציגה צדדים מוכרים פחות של פסיקת בית המשפט העליון, קרי את התפקיד הפנים-רגולטורי שהיא עשויה למלא ביחסי שבין בית המשפט העליון לבין שאר בתי המשפט. (מתוך המאמר) מאמר זה עושה צעד חיוני ראשון בהשלמת החסרים התיאוריים והתאורטיים המשמעותיים הנגרמים בעטיו של הנתק הנמשך בין תורת הארגונים לבין הכתיבה המשפטית על אודות בתי המשפט בישראל. כפי שעולה מן המאמר, תורת הארגונים יכולה להקיף באופן מאיר עיניים הן היבטים פנימיים (יחסי הגומלין בין שופטים שונים ובין ערכאות שונות) והן היבטים חיצוניים (למשל, תוכן הלכות המשפט המופנות לכלל הציבור) של מערכת בתי המשפט, וזאת בתוך מסגרת תאורטית אחת. חלקו הארי של המאמר נדרש לתחום מרכזי אחד של תורת הארגונים - העיסוק ביחסי הגומלין שבין דרגות הארגון השונות - ומצביע על התובנות העולות ממנו עם החלתו על הרשות השופטת בכלל ועל יחסי בית המשפט העליון עם שאר ערכאות השיפוט בפרט.