מדיטציה, חקר המוח ותודעת העצמי

אביבה ברקוביץ' אוחנה מציגה במאמרה מדיטציה, חקר המוח ותודעת העצמי המשגה של תחושת העצמי שמקורה הפנומנולוגיה, אשר החברה כמבטיחה ביותר מבחינת אפשרות השיח שנוצר בינה לבין ממצאי מוח. על פי המשגה זו קיימת אבחנה בין שני סוגי עצמי, I ו-Me. הראשון הנו החוויה הרגעית, המשתנה מרגע לרגע, היותי הסובייקט שחווה את החוויה. השני הינו ייצוג מחשבתי שלי, תפיסתי העצמית, הדימוי המנטלי שיש לי על עצמי, הקשור לזיכרונותיי, לתוכניותיי וסיפור חיי. המינוחים שאותם היא נוקטת הם 'עצמי נרטיבי' ו'עצמי מינימלי' או 'עצמי גופני', בהתאמה. בשני העשורים האחרונים הולכת ומתבססת בקרב חוקרי המוח והקוגניציה הסכמה כי תפקודים שונים של שני סוגי העצמי, הנרטיבי והגופני, מתבססים על פעילותן של שתי רשתות מוחיות שונות, המקיימות ביניהן בדרך כלל יחסי נדנדה. בקצרה, 'רשת בררת המחדל' (DNA - default mode network), הנדלקת ופועלת כבררת מחדל בשמני מנוחה, ולכן קרויה גם 'רשת המנוחה" resting-state network' למעשה פעילה כאשר הנבדקים נזכרים בזיכרונות אפיזודיים מעברם, מתכננים את עתידם, עסוקים במחשבות בנוגעות להחלטות אישיות או עיסוקים בדימוי בעצמי - כיצד אני נראה בעיני אחרים, או במחשבות חברתיות, כמו בשאלה מה חושבים האחרים. מידע מצטבר זה הביא להצעה כי רשת ברירת המחדל, ובאופן ספיציפי יותר האזורים המרכזיים שלה, תומכים בתחושת 'העצמי הנרטיבי'. במקביל, בין חוקרים שונים מתבגרת הסכמה שהרשת התומכת בתחושת העצמי הגופני קשורה באזורי מוח המבצעים אינטגרציה רב-חושית (בעיקר אזורי קשב וחישה). המחברת סוקרת במאמרה את התוצאות של מחקר מוחי במתרגלי מדיטציה מסוג מיינדפולנס (Mindfulness), המראות כיצד תרגול מפחית את ההישענות על 'העצמי הנרטיבי' ועל הרשת המוחית התומכת בו ומגביר פעילות רשת קשבית-תחושתית התומכת ב'עצמי הגופני', ויותר מכך - מגביר את היכולת להפחית רצונית את רמת הניבוי התודעתי ומאפשר לגירויים להיכנס כפי שהם ללא סינון מוקדם על רמת ההתאמה לניבוי. ממצאים אלו תומכים ברמה הפיזיולוגית והביולוגית באינטואיציה שתרגול מידיטציה מאפשר לתודעה האנושית ללמוד להיות יותר ויותר 'כאן ועכשיו' ולאפשר לגירויים מהעולם להגיע למודעות כפי שהם. (מתוך המאמר)