הומור, אידיאולוגיה ופוליטיקה בבדיחות היישוב על משפחת בן-יהודה

ספרות ההומור העשירה של היישוב היהודי בארץ־ישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים כמעט לא נחקרה עד כה, למרות ערכה ההיסטורי והספרותי כאחד. ספרות זו התבססה גם על עיתונות היתולית ענפה, שכללה חוברות רבות, ואלה שמורות היום בארכיון המכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב ובמרכז לחקר הפולקלור באוניברסיטה העברית. המאמר מתמקד במחזור פופולרי ומייצג של בדיחות על משפחת בן־יהודה שפורסמו בעיתונות ההיתולית בתקופה הנדונה. הדיון עוסק בעזרת דוגמאות בשאלות מדוע עלה הצורך לציין את אחרותה של משפחת בן־יהודה? למה דווקא בהומור? ומה ניתן ללמוד מכך על היישוב היהודי בן הזמן? עבור עורכי העיתונים ומחבריהם היה בן־יהודה יריב אידיאולוגי ופוליטי לא רק על רקע התחרות על ההון התרבותי הצנוע של היישוב, אלא גם בשל זיקותיו הסותרות לכאורה לקבוצות המרכזיות שפעלו ביישוב באותה עת. הומור היה הכלי הלגיטימי ביותר לערער על סמכותו של בן־יהודה בלי לפגוע במוניטין של הכותבים, שכן הוא אִפשר לעיתונאים להתנסות בעיתונות צהובה בלי לוותר על סגנונם ההגון. כך תרם ההומור לא רק לתיעול ביקורת פנימית, אלא גם להתבססותה של קבוצה חברתית חדשה ביישוב בעלת סדר יום תרבותי משלה. (מתוך המאמר)