Abstract
עניינו של מאמר זה הוא במצב הנפשי העקור שהוא תוצאה של טראומטתיזציה מתמשכת, לעתים בין-דורית או מועברת בין הדורות, כזו שבעטיה לא ניתן היה לבנות כלל אובייקט טוב שניתן לאבדו. מצב זה של טראומתיזציה ראשונית יוגדר כאן כמצב של מחיקת העד המופנם, או של אי-כינון פונקצית העד בנפש. כהמשך לדיון קודם בשלוש הפונקציות של שפת האם ביצירת השפה הנפשית, אטען במאמר זה כי פונקצית העד, שהיא הפונקציה של מתן התוקף לחווית האני, היא פונקציה המבוססת על היכולת לתנועה בין 'גוף ראשון' ל'גוף שלישי' של התחביר הנפשי, או בין 'היות אני' לבין היכולת לחרוג מן האני. מול סיטואציה ראשונית טראומתית מדי, שבה אין לסובייקט הילדי לא יכולת לכונן חוויה של אני ולא יכולת לחרוג ממצב חוסר הישע לתוך היכולת לספר סיפור - מתאיינת פונקצית העד הפנימית, ואיתה היכולת להיות בעליה של החוויה. אי-יכולתו של האדם להיות עד מהימן לעצמו הופכת אותו ל'עד אובססיבי' לכל, ואת הכול לסוג של עדות אודותיו. בסופו של דבר נוצרת הוויה סמי-פסיכוטית המציבה את האני בתוך טריטוריה של 'שוויון מדומה' בין פנים לחוץ, טריטוריה שלמעשה אינה פנים ואינה חוץ, ואינה מאפשרת קיום בעל נפח או תוקף ביניהם. הרעיונות שלעיל יודגמו באמצעות תיאור מקרה ודרך עיון במחזה 'מחכים לגודו' מאת סמואל בקט. (מתוך המאמר)
| Translated title of the contribution | Guests with no Host, Present with no Name: the psychic function of the witness |
|---|---|
| Original language | Hebrew |
| Pages (from-to) | 48-59 |
| Number of pages | 12 |
| Journal | שיחות: כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה |
| Volume | 25 |
| Issue number | 1 |
| State | Published - 2010 |
IHP Publications
- ihp
- Mind and body
- Psychic trauma
- Psychology and literature
- Psychotherapy
- Self psychology