פוליטיקה אתנית ומאבק לאומי: הזירה הפוליטית האמריקנית ושאלת ארץ-ישראל בשנות הארבעים

בחודש פברואר 1941 מסר דוד בן–גוריון, יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית בירושלים ולימים ראש ממשלת ישראל הראשון, דין וחשבון לפני חברי הנהלת הסוכנות בירושלים על אודות ביקורו בארצות הברית. בן–גוריון הדגיש את עובדת התנגדותו של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט להקמת מדינה יהודית מכוח ההסדרים העולמיים העתידים להתגבש לאחר מלחמת העולם השנייה, ופרש בפני חברי ההנהלה את השקפתו בנוגע לאמצעים הפוליטיים שבעזרתם אפשר להשפיע על ממשלו של רוזוולט לשנות את מדיניותו בנוגע להקמת מדינה יהודית. בן–גוריון אמר לחברי ההנהלה שלהערכתו ניסיונות להפעיל יהודים בעלי עמדות מפתח בממשל, כמו בן (בנימין) כהן, מיועציו המקורבים של הנשיא רוזוולט, שמילא תפקידים בכירים במערך המלחמה האמריקני, שופט בית המשפט העליון פליקס פרנקפורטר ולואי ברנדייס, לשעבר שופט בית המשפט העליון ומחשובי המנהיגים הציונים בארצות הברית, כדי לשנות את מדיניות הבית הלבן בסוגיית ארץ ישראל נידונו לכישלון. הוא הסביר שלדעתו תמיכתם בהקמת מדינה יהודית מוגבלת בלבד. יתר על כן, גם אם יפעלו למען הקמת מדינה יהודית, לא תספיק פעילותם בשל התנגדותו של הנשיא רוזוולט. חוקרים רבים בארצות הברית ובישראל הדגישו את תרומתם של יהודי ארצות הברית למאבק הפוליטי בזירה האמריקנית למען הקמת מדינה יהודית, בייחוד משום שהנשיאים רוזוולט והרי טרומן התנגדו להקמת מדינה יהודית במזרח התיכון. מטרתו של המאמר להרחיב את היריעה שנפרשה במחקרים קודמים ולשרטט, באמצעות מסמכים ציוניים אמריקניים בכלל ומסמכיהם של שני המנהיגים הציונים האמריקנים החשובים ביותר בשנות הארבעים, סטפן וייז ואבא הילל סילבר בפרט, את הפרקטיקה שבה התבצעה הלכה למעשה הפעלתו של הקול היהודי בארצות הברית בזמן מערכת הבחירות של שנת 1944 ובחירות האמצע בשנת 1946. המאמר חושף את הקשיים המהותיים שאתם התמודדו מנהיגי הציונות האמריקנית בעקבות השימוש בקול היהודי, ומלמד על דרך התמודדותם של מנהיגי הציונות האמריקנית עם האתגר המורכב של ניהול פוליטיקה אתנית בארצות הברית בשנות הארבעים. (מתוך המאמר)