מדיניות בנושא 'בריאות וסביבה' – אתגרים בין-משרדיים ברמת הממשל

התחום של 'בריאות וסביבה' הוא בין-משרדי ברמת הממשל: הסמכות והאחריות נתונות בעיקר בידי המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות, בעוד המפגעים הסביבתיים הם תוצאה של החלטות שמתקבלות במשרדים העוסקים בתשתיות ובפיתוח כלכלי. שיתוף פעולה בין-משרדי הוא מרכיב חיוני במשילות, ואחד האתגרים הגדולים במדיניות ציבורית. מאמר זה מתמצת מחקר שבחן את היחסים בין משרדי הממשלה בתחום של בריאות וסביבה ברמת הממשל ובשני חקרי מקרה: חומרי הדברה בחקלאות והיבטי תחבורה בחוק אוויר נקי. מן המחקר עולה כי ברמת הממשל לא קיים בישראל תכנון אסטרטגי בתחום בריאות וסביבה, וחסרים מנגנונים בין-משרדיים לתכלול התחום בקבלת ההחלטות. במקרה של חומרי הדברה בחקלאות קיים מנגנון פנימי של ועדה בין-משרדית מייעצת. במקרה של חוק אוויר נקי, המנגנון לשיתוף פעולה בין-משרדי בחקיקת החוק היה חיצוני למשרדים: ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת. המאמר מציג את נקודות החולשה ואת נקודות החוזק של כל אחד מהמנגנונים, ומשווה ביניהם. בריאות וסביבה הוא נושא רחב ומורכב, שמצריך טיפול ברמות שונות ובאמצעים מרובים. בהתבסס על סקירת המצב בישראל ובעולם מוצעים במאמר זה אמצעי מדיניות לקידום התחום. ברמת הממשל דרושים תכנון אסטרטגי, שיתוף נתונים, שקיפות ומיסוד התייעצויות בין-משרדיות. במקרה של חומרי הדברה בחקלאות, יש צורך בתכנית פעולה, בשיפור של המנגנון הקיים ובבחינה מחודשת של חלוקת הסמכויות. במקרה של חוק אוויר נקי, דרושים, למשל, מנגנון לשיתוף פעולה בין-משרדי וקידום של תכניות-אב מקומיות לתחבורה. (מתוך המאמר)