חריגה ממתחם העונש ההולם

תיקון ‏113 לחוק העונשין קבע לראשונה בחקיקה הנחיות לבית המשפט בגזירת הדין. על פי התיקון, על בית המשפט לקבוע בשלב הראשון את מתחם העונש ההולם לעבירה על פי שיקול ההלימה. ככלל, על העונש המוטל להיקבע במסגרת אותו מתחם. אולם החוק מציין מפורשות שני שיקולים שבהתקיימם מוסמך בית המשפט לגזור עונש החורג מהמתחם. הראשון - שיקום: בתנאים מסוימים רשאי בית המשפט לגזור את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, גם בחריגה ממתחם העונש ההולם. השני - הגנה על הציבור. בתנאים מסויימים רשאי בית המשפט לחרוג מהמתחם חריגה שאינה ניכרת לצורך הגנה על שלום הציבור. בחלקו הראשון של המאמר נבחנים לעומק התנאים לחריגה ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום והגנה על הציבור. בחלקו השני של המאמר מוצגת הטענה כי בית המשפט רשאי לחרוג מן המתחם גם בשני מקרים נוספים, אף שהסמכה לכך לא מצויה בחוק: הראשון, בית המשפט רשאי להטיל עונש על פי הסדר טיעון שנערך בין הצדדים גם בחריגה ממתחם העונש ההולם; השני, בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם כאשר שיקולי צדק מחייבים חריגה כזו. המאמר מפרט את הכללים החלים על חריגה מהמתחם בהסתמך על כל אחת מארבעת העילות האלו, ואופן יישומם בפועל. בפועל. המאמר עודכן אחרי פסיקת בית המשפט שאימצה את ההצעה להכיר בשתי העילות הנוספות לחריגה מהמתחם מטיוטות מוקדמות יותר של המאמר, והוסף לו ניתוח של פסיקה זו.