לרקוד בזקנה: התערבות קהילתית בין דורית בטיפול בתנועה ומחול

מטרתו של מחקר זה היא לחשוף את השפעתו של ריקוד חופשי משותף של נכדה בוגרת וסבתה על כל אחד מן הדורות, בהתבסס על תאוריה ומחקר בתחום הטיפול בתנועה ומחול ובתחום תהליכי התפתחות במשפחה. באמצעות מחקר פעולה, שש עשרה מטפלות בתנועה ומחול וסבותיהן השתתפו בשלושה מפגשי ריקוד בבית סבתה של המטפלת. צילום המפגשים, קריאה ביומנים אישיים שכתבו הנכדות בעקבות המפגש וקיום ראיונות חצי מובנים בין הנכדה לסבתה העלו כי המפגש עורר בקרב הנכדות חששות מהיעדר מיומנות לשם יצירת מפגש פורה ושמירה על סבתן במהלכו מבחינה פיזית ונפשית. עוד נמצא כי מפגשים קבועים של ריקוד חופשי שבו הנכדה משקפת את תנועות סבתה תוך הצעה להרחבה של התנועה, עידוד לקשר עין, למגע ולמשחק והעצמה של יכולות פיזיות, בצד מתן אפשרות למנוחה, משנים את נקודת המבט של הנכדה על הזקנה ומספקים מרחב לתהליכי פרידה מצד הסבות. המפגש יצר שינוי בהלך רוחן: עלו זיכרונות ורגשות חיוביים וכן ביטויים של התעלות הרוח. זיהוי מרכיבים בריקוד משותף המסייעים לאדם המבוגר לשם בניית מודל התערבות לתמיכה של נכדים בוגרים בסביהם נידון בהרחבה. (מתוך המאמר)