Abstract
מאמר זה בוחן את פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט דוד רוזן) בעניין הולילנד. במסגרתו נעשה ניסיון למפות את מכלול הראיות הקיימות ואת נקודות התורפה המרכזיות שבהכרעת הדין. המסקנה העולה מהמאמר היא כי קיימים בהכרעת הדין פגמים יסודיים, אשר בתמצית ניתן לצמצמם לשלושה עיקריים: אי-התחשבות במרכיבי אי-הידיעה ובחוסרים הראייתיים האינהרנטיים בעברה שבה האקטוס ראוס מבוצע בידי אחר שאינו הנאשם, חוסר הנכונות לשקול השערות חפות חלופיות מקום שלנאשם אין ידיעה ישירה על אודות האקטוס ראוס, להבדיל ממקרים של ידיעה או ביצוע ישיר, ואחרון – ביסוס היריעה העובדתית על הנחות התנהגותיות שונות, גם אם הגיוניות, המשמשות לפרשנות הראיות, ללא מתן משקל לפרשנויות חלופיות אפשריות המבססות חפות. מן המקובץ עולה כי המסקנה המרשיעה בפרשה זו אינה נגזרת כמסקנה יחידה המתבקשת מחומר הראיות ועל כן יש להמירה בהכרעת זיכוי. (מתוך המאמר)
Translated title of the contribution | Additional Thought in the Wake of Olmert's Conviction in the Holyland Affair |
---|---|
Original language | Hebrew |
Pages (from-to) | 107-151 |
Number of pages | 45 |
Journal | עלי משפט |
Volume | י"ב |
State | Published - 2016 |
IHP Publications
- ihp
- Bribery
- Criminal law
- Criminal liability
- Evidence (Law)