תפיסת סנכרון בינאישי ביצירה משותפת באמנות חזותית

בטיפול בילדים, לא רק הקשר בין המטפל למטופל משמעותי, אלא גם קשר בין אישי טוב בין המטפל להורי המטופל מהווה נדבך משמעותי בתהליך הטיפול, היות ולהורים ישנה השפעה על תפיסת הילד את המטפל. סנכרון בינאישי הינו גורם שנמצא כמשפיע באופן חיובי על התנהגותו ותפיסתו של הפרט לגבי האדם עמו הוא באינטראקציה ולגבי אנשים אחרים אשר נמצאים באינטראקציה משותפת. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון האם לסנכרון בציור משותף בין נסיינית לילדה תהיה השפעה על תפיסת הקשר ביניהן מנקודת מבטם של הורים הצופים באינטראקציה זו בהשוואה לציור משותף אסינכרוני, והאם לדעת ההורה על הנסיינית תהיה השפעה על דעת הילד. במחקר השתתפו 61 הורים לילדים בגילאי 9-11 עם התפתחות תקינה. המשתתפים צפו בשני קטעי וידאו שבהם נסיינית וילדה מציירות יחד. באחד הסרטונים הנסיינית סנכרנה את הציור שלה עם הילדה ובשני, הנסיינית לא סנכרנה את ציורה עם הילדה. נמצא כי המשתתפים תפסו את הנסיינית בתנאי המסונכרן כאמפתית, קרובה ודומה יותר לילדה איתה היא ציירה. בנוסף נמצא כי לדעת ההורים ישנה השפעה על דעת הילדים, אשר מתחזקת ככל שהילד צעיר יותר. המידע הנוסף על היחסים בין ההורה, ילדו והנסייינית, אשר יכולה לייצג מטפלת בקשר המשולש הזה, עשוי לשפוך אור על הדרך בה סנכרון בין אישי משפיע על הגורמים השונים של קשר זה. (מתוך המאמר)