Abstract
המאמר מציג את תכנית האוטונומיה של מנחם בגין תוך הבלטת התשתית הרעיונית שלה. מטרת התכנית היתה לאזן בין האידיאולוגיה הציונית הרוויזיוניסטית לבין המציאות המדינית, האזורית והבין-לאומית שבגין עמד בפניה. כציוני, בגין הבין שרוב יהודי בישראל הוא חיוני לשמירת ההגדרה העצמית של היהודים. כרוויזיוניסט, הוא האמין במרכזיות ארץ ישראל, כולל "שתי גדות לירדן". כדמוקרט, הוא הכיר בכך שלא ניתן לשלול זכויות פוליטיות של "ערביי ארץ ישראל" (הפלסטינים), במיוחד אם הם יהוו רוב באוכלוסיה. תכניתו התפתחה כדי לענות על הדרישות הסותרות של מקורות אלה. רבים מתומכיו ומשותפיו הפוליטיים התנגדו למהלכיו בעניין זה ואף ראו בהם בגידה רעיונית. הם היו נאמנים לאידיאולוגיה בלבד, בעוד בגין היה פרגמטי וריאלי יותר. התכנית הייתה פשרה בין הצורך לא לסגת מן השטחים שבגין טען בעקביות כי הם נחלת-אבות ששייכת לעם היהודי כזכות היסטורית, לבין הצורך הפוליטי למצוא פתרון בר-ביצוע לבעיה הפלסטינית. מכאן שמטרת התכנית הייתה לשלוט בשטח אך לא בתושבים. המאמר מציג את הגישה האידיאולוגית והמעשית של בגין לתהליך חלוקת הארץ לאורך הקריירה שלו, משלילה מוחלטת ועד רעיון האוטונומיה. המאמר דן בתכנית האוטונומיה במיוחד בתקופת כהונתו של בגין כראש הממשלה, בדגש על המשא ומתן בין ישראל למצרים לפני, במהלך ואחרי ועידת קמפ דיוויד. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 75-94 |
| Number of pages | 20 |
| Journal | המרחב הציבורי |
| Volume | 6 |
| State | Published - 2012 |
| Externally published | Yes |
IHP Publications
- ihp
- Arab-Israeli conflict
- Autonomy
- Begin, Menachem -- 1913-1992
- Camp David Agreements -- (1978)
- Israel -- History -- 1967-1993
- Israel -- Politics and government -- 1973-
- Israel -- Politics and government -- 1973-1993
- Jewish-Arab relations