שבע מצוות בני נח: אבני הבניין של התפיסה התלמודית במגילות, בספריית הכת ובמעשי השליחים

רבים עמדו על קיומן של מסורות שונות המטרימות את התפיסה של שבע מצוות בני נח, המופיעה במלואה ובמפורש רק בספרות התלמודית. זיהוי מסורות אלו הביא בעבר להצעת קדימותה של תפיסת שבע מצוות בני נח. לפתחה של טענה זו רובצת סכנה גדולה של הדגשת יתר של הרצף וההמשכיות שבין דגמי החשיבה והתפיסה העצמית של ימי בית שני לאלו של הספרות התלמודית. הספרות התלמודית מתוארת כאוחזת בתוכה מסורות מקוריות ועתיקות, והספרויות שקדמו לספרות התלמודית מוסברות ומובנות מתוך קטגוריות שהגיעו לגיבושן המלא רק ודווקא בספרות התלמודית. מטרתו של מאמר זה היא להצביע על הפערים שבין הטרמותיה של תפיסת שבע מצוות בני נח לבין התפיסה עצמה, כפי שהיא מופיעה בספרות התלמודית. המחבר מצביע על ההבדלים בפרטי המסורות ובגופן, באופן תפקודן בסיפר העל (הנרטיב) המוצע בספרויות השנות, ולבסוף בהקשרן הסוגתי. חלקו הראשון של המאמר מציג סקירה של תפיסת שבע מצוות בני נח בספרות התלמודית ובה עומד המחבר על כמה התפתחויות פנימיות המתועדות בתוך קורפוס זה. החלק השני מציג כמה דוגמאות להטרמות של תפיסה זו בספר היובלים, במגילה החיצונית לבראשית ובמגילת המקדש. בחלקו השלישי של המאמר דן המחבר בהבדלים ובפערים על פי שלושת הקריטריונים הנזכרים: בפרטי אבני הבניין, בסיפר העל ובהקשר הסוגתי. כאן נדרש מחבר המאמר לשאלת הטרמת שבע מצוות בני נח במעשי השליחים טו, וטוען לתפקידו החשוב של מקור זה בהבנת המפנה שבין ספרות בית שני לספרות התלמודית.