Abstract
מטרתו של השיכון הציבורי במדינת ישראל היא להוות פתרון מגורים ממשלתי למעוטי יכולת. אולם בצד מטרה ראשונית זו, חופן התכנון הממשלתי גם יעדים נוספים, סמויים ברובם הגדול וחלקם אף בלתי מודעים. אחד היעדים הללו טמון בתכנון הדירתי, בו מוטבעות תפישותיהם של המתכננים בדבר אורח חיים ואורח מגורים נכונים. המפגש בין התכנון הממוסד לעולים החדשים (שיש ותרבותם המקורית שונה מהותית מהתרבות הקולטת), מהווה לפעמים גם מפגש בין תפישת העולם של המתכננים (בני התרבות הקולטת) לבין תפישת העולם של המתגוררים (בני התרבות הנקלטת). המאמר פותח דיון בבעיות הנובעות מן המפגש האמור, באמצעות בחינת פתרון מגורים ייחודי שנוסה בישראל בשנות החמישים. המאמר מבקש לבחון סוגיה תרבותית-פלסטית: מהו חלקה של הארכיטקטורה בסוציאליזציה התרבותית, וכן סוגיות הנוגעות למתן תשתית מוסדית ליוזמה עצמית: מהו המאפיין ההכרחי למצע ראשוני המאפשר התפתחות עתידית, ומי מסוגל ליהנות ממתן פתח ליוזמה עצמית (תקציר מתוך המאמר).
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 18-30 |
| Number of pages | 13 |
| Journal | אופקים בגאוגרפיה |
| Volume | 67 |
| State | Published - 2006 |
IHP Publications
- ihp
- Public housing
- Architecture and society
- Dwellings
- Israel -- History -- 1948-1967
- Israel -- Aliyah -- Social aspects
- Israel -- Emigration and immigration -- Social aspects
