Abstract
מאמר זה עוסק ב"רוח המקום" (sense of place) באדריכלות של אחד האדריכלים הקאנוניים במדינת ישראל - אריה שרון. באמצעות ניתוח של נדידת הידע האדריכלי מאירופה לישראל ומשם לאפריקה ובחזרה למזרח ירושלים, מברר המאמר אם למקום שבו מתוכננת האדריכלות ונבנית יש משמעות, אם קיימים מקומות בעלי משמעות יתרה ומה משמעותה של האדריכלות הילידית כאפיק ליצירת מקומיות. הדס שדר וחיים יעקובי ממקדים את הדיון בשתי גישות אדריכליות תאורטיות שהתפתחו לאחר מלחמת העולם השנייה באירופה: האתיקה הברוטליסטית והנטייה לעבר האדריכלות הילידית (vernacular). שתי הגישות גם יחד ביקשו אותנטיות ושתיהן ניכרות באדריכלות הישראלית ובעבודתו האדריכלית של אריה שרון בשלושת העשורים הראשונים למדינה. המאמר מראה שסוגיית רוח המקום הייתה מרכזית בזהותו האישית, המקצועית והלאומית של אריה שרון, כל עוד יושמה במקום משמעותי בשבילו - במדינת ישראל. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 20-35 |
| Number of pages | 16 |
| Journal | זמנים: רבעון להיסטוריה |
| Volume | 136 |
| State | Published - 2016 |
| Externally published | Yes |
IHP Publications
- ihp
- Architecture -- Eretz Israel
- World War, 1939-1945
- Architecture, Modern
- Modernism (Aesthetics)
- Brutalism (Architecture)