Abstract
הטענה הבסיסית של מאמר זה היא כי את מעשה הקודיפיקציה הישראלית החדשה של דיני החוזים יש לראות כחי במתח בלתי-פתור, ואולי בלתי-פתיר, בין שתי ראיות משפטיות תיאורטיות שונות. האחת היא פורמליזם: גזירת כללי התנהגות להקשרים שונים מכמה מושכלות-יסוד. מעשי קודיפיקציה מתבססים תמיד על יסוד פורמליסטי מסוים. זהו המאפיין המערכתי שלהם – היומרה לקוהרנטיות פנימית, ולוּ מינימלית. הראייה האחרת היא הראייה היחסותית (relational), הרואה בדיני החוזים בעיקר תיקוף של יחסים בין צדדים ליחסי-חליפין. הפורמליזם מדמיין עולם (אוטופי או לא), וגוזר מערכיו כללי פעולה. הגישה היחסותית מתבוננת על העולם הקיים ועל הפרקטיקות הקיימות בו, ובונה את הנורמות החוזיות על בסיס מה שהיא תופסת כחשוב וכמרכזי במערכות יחסים. הפרויקט הקודיפיקטיבי הישראלי נבנה משתי ראִיות "אידיאולוגִיות" אלה: מחד גיסא, הוא משתדל לארגן את המשפט האזרחי כמערכת ערכית קוהרנטית הנשמעת לכמה ערכים בסיסיים ותכליות-יסוד; ומאידך גיסא, רוב השינויים הנעשים (לפחות בפרקים העוסקים בחוזים, שרק בהם אדון כאן) אינם אלא הכנסה בגדר החקיקה של סדרת פסיקות יחסותיות של בתי-המשפט מן השנים האחרונות. (תקציר מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 241-271 |
| Number of pages | 31 |
| Journal | משפט ועסקים |
| Volume | 4 |
| State | Published - 2006 |
IHP Publications
- ihp
- Contracts
- Law -- Codification