קדושת הארץ ושלילת המדינה - דת ופוליטיקה בעדותו של יהודה לייב מאגנס לפני הוועדה האנגלו-אמריקנית

במאמר זה אציג את עדותו של יהודה לייב מאגנס מטעמה של אגודת איחוד בפני הוועדה האנגלו–אמריקאית, ואבדוק האם, למרות הריאליה הפוליטית והאינטרסים המדיניים שעמדו מאחורי הקמת הוועדה, הייתה השפעה לרעיונותיו האידאיים-מוסריים של מאגנס ולפרוגרמה הפוליטית שלו על מסקנותיה. בפרט, ברצוני לבחון את האפשרות שאחד הרעיונות היסודיים של מאגנס, לפיו היות ארץ ישראל ארץ קדושה לשלוש דתות ולשני עמים שוללת את מימוש הלאומיות הפרטיקולרית בה, ומחייבת הלכה למעשה מתווה דו–לאומי כלשהו, הטביע את חותמו על דו"ח. מבחינה מתודולוגית, המאמר מבוסס על קריאה צמודה של עדותו של מאגנס בפני הוועדה האנגלו–אמריקאית, ראשית כדי לחשוף את ההיבטים הדתיים–פוליטיים המקופלים בעדות עצמה. בהמשך לכך, עדותו של מאגנס נבחנת ביחס לשני סוגי מקורות ומתוך שתי מטרות: ביחס לדו"ח הוועדה - במטרה לחשוף השפעה האפשרית של עדותו של מאגנס על מסקנות הוועדה; וביחס לספרות המחקר - בכדי להציג את האפשרות להשפעה "תיאופוליטית" שחורגת מהניתוח המקובל של השתלשלות הכוחות הפוליטיים שהביאו להקמת הוועדה ולפרסום מסקנותיה. בכך מצטרף מחקר זה למהלך כולל של בחינה מחודשת של המחשבה והמעשה הציוניים שלפני קום המדינה מנקודת המבט של התיאולוגיה הפוליטית.