צפיפות ארגונית בישראל 2006-2012: פיצול מערכת יחסי העבודה

המאמר בוחן את שיעורי החברים בארגוני עובדים ושיעורי הכיסוי של הסכמים קיבוציים בישראל, כפי שעולים מנתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2012. נתונים אלה מוצגים בהשוואה לסקרים קודמים שנערכו בשנת 2000 ובשנת 2006. הממצאים מצביעים על המשך הירידה בשיעור החברים בארגוני עובדים, ולראשונה מאז 2000 גם על ירידה מסוימת בכיסוי של הסכמים קיבוציים, אם כי זו עדין פחותה באופן משמעותי משיעור הירידה בחברות. הירידה בשיעור החברים בארגוני העובדים, על אף שהסקר נערך לאחר תחילת גל ההתארגנויות המפעליות במשק, מצביעה על כך שהתארגנויות חדשות עדין אינן מבטלות את שיעור הירידה בחברות של עובדים ותיקים אשר הגיעו לגיל פרישה וגם של עובדים אשר עזבו את ארגוני העובדים. עם זאת הממצאים אינם מפחיתים מעוצמתן וחשיבותן של התארגנויות חדשות ושל הסכמים ענפיים וכלל ארציים שנחתמו בתקופה הנסקרת. בנוסף, המאמר מציג את האינטראקציה בין חברות לכיסוי ועושה שימוש בממצאים על מנת להסביר את דפוסי ההתארגנות והכיסוי בשוק העבודה. בניגוד להסברים אינדיבידואלים העוסקים בבחירות הפרט, המאמר מצביע על חשיבותם של הסברים מבניים המשפיעים על החלטות בנוגע לחברות, ועוד יותר מכך על דפוסי הכיסוי של הסכמים קיבוציים. זאת ועוד, בחינת שכרם של החברים והמכוסים, כמו גם הזכאות לתנאים נלווים, מצביעה על הבדלים בין קבוצות עובדים שונות. לעובדים שהם גם חברים בארגון עובדים וגם מכוסים על ידי הסכמים קיבוציים שכר ממוצע גבוה יותר, וגם זכאותם לתנאים נלווים גדולה יותר משל חברי קבוצות אחרות (לרבות עובדים אשר אינם חברים ו/או אינם מכוסים על ידי הסכמים קיבוציים). בהשוואה בין הקבוצות השונות נמצא שאיגודי עובדים בישראל של שנות האלפיים משפרים את מצבם הכלכלי של עובדים החברים בהם. ממצא זה שונה מממצאי שנות השמונים שלא הראו הבדל בשכר בין עובדים מאוגדים לעובדים שאינם מאוגדים, בתקופה שבה מרבית העובדים בישראל היו חברים באיגודי עובדים. ממצא מרכזי נוסף הוא שהקשר בין ארגוני עובדים לגובה השכר מושפע רק מחברות בארגוני עובדים, ולכיסוי בהסכמים קיבוציים אין השפעה על השכר אלא רק על ההטבות הנלוות. ההסבר המבני מסביר גם את הממצאים הללו. (מתוך המאמר)