צלקותיו של השב לביתו: "כרוניקה של היעלמות" של אליא סולימאן

מסעוד חמדאן עוסק בנרטיב השיבה הביתה ובשאלת הזיכרון בהקשר פוליטי. מאמרו מציע קריאה צמודה בסרטו העלילתי הראשון של אליא סולימאן, "כרוניקה של היעלמות" משנת 1996. הקומנטר שחמדאן מספק לרצף התמונות הקולנועיות מציף את נוכחותו של סיפור שיבתו של אודיסאוס תוך הדגשת נקודות השקה בין השיבה לנצרת לשיבה לאיתקה. גיבור הסרט, שהוא בן דמותו של הבמאי, מופיע מחדש בביתו, כאודיסאוס, לאחר שנים רבות. בהקבלה למיתוס, חמדאן מציג את סולימאן באמצעות מטפורת הקבצן שהופקע מזהותו הפלסטינית. התרוששות זו מוצגת על ידי חמדאן כפרימה מזהות, פרימה שנכפתה על הגיבור בעקבות עזיבת המקום. עלילת הסרט פועלת בשני מישורים: מצד אחד שיבתו של סולימאן מתוארת כניסיון לארוג מחדש את זהותו הפרומה, ומצד שני תיעודו הקולנועי של המקום מעיד על סימני המחיקה הקשורים לתהליך מתמשך מאז מאורעות הנכבה ב-1948. על רקע זה, כפי שמראה חמדאן, תבנית השיבה הביתה בסרטו של סולימאן משובשת במכוון. אין שיבה לאותו המקום: גם גיבור הסרט וגם המקום פרומים מזהותם; זיכרונותיהם בלתי נפרדים משכחתם. המאמר מנתח את הפואטיקה הקולנועית של סולימאן דרך מושג המחיקה. טענתו המרכזית של חמדאן היא כי יש להבין את הסרט כחיקוי או כהתחקות אחר עקבות המחיקה בזיכרון גיבוריו. (מתוך המאמר)