Abstract
מזהמי מזון הם חומרים שאינם מוספים למזון במכוון, אך הם עלולים להימצא בו. יש בהם חומרים אי-אורגניים ואורגניים שמגיעים לשרשרת המזון ממגוון מקורות, כגון זיהום סביבתי, שיטות גידול, תהליכי ייצור ועיבוד, תנאי אחסון ואריזה. יש הנוצרים באופן טבעי - באדמה, במים או באוויר, ויש שהם תוצר לוואי של תהליך העיבוד והייצור עצמו. חומרים רעילים כדוגמת דיוקסינים, תרכובות פרפלואורואלקיליות ופוליפלואורואלקיליות ביפנילים עתירי כלור וביפנילים עתירי ברום, מיקוטוקסינים, אלקלואידים, מתכות כבדות ופחמימנים ארומטיים רב-טבעתיים נמצאים כמעט בכל מקום בסביבה. אפשר למוצאם בחומרי הזנה לבעלי חיים ולפיכך גם במזון מן החי. נוסף על כך, בגידול חיות משק נעשה שימוש בתרופות וטרינריות וחומרי הדברה, ולכן הם עלולים להימצא במוצרי מזון מן החי. עבור רבים ממזהמי מזון כימיים אלה אין ערך סף בטוח. עם זאת, ערכי חשיפה מקובלים חושבו לרבים מהם עלידי ארגונים בין-לאומיים כדוגמת ועדת המומחים המשותפת לתוספי מזון ותרופות של ארגון הבריאות העולמי ושל ארגון המזון והחקלאות ועל ידי ארגונים אזוריים כדוגמת הרשות האירופית לבטיחות המזון. חשיפה למזהמים אלה מעל רמה מסוימת עלולה לגרום לפגיעה בבריאות האדם. הפגיעה תלויה בסוג המזהם, ברמת החשיפה, במשך החשיפה ובמאפייני האדם הנחשף. בישראל, כבמקומות רבים בעולם המערבי, האחריות לנקיטת האמצעים הנדרשים לצמצום רמות מזהמי מזון כימיים לרמה המינימלית האפשרית מוטלת על כל עסק מזון. האחריות לייצר, לייבא ולשווק מזון בטוח קבועה בחוק הגנת בריאות הציבור (המזון) התשע"ו- 2015. כמו כן, משרד הבריאות קבע רמות מרביות מותרות של מזהמי מזון, כגון מתכות כבדות, דיוקסינים, ביפנילים עתירי כלור, פחמימנים ארומטיים רב-טבעתיים ומיקוטוקסינים (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 63-67 |
| Number of pages | 5 |
| Journal | בריאות וסביבה |
| State | Published - 2020 |
IHP Publications
- ihp
- Aluminum
- Food poisoning