"ערך הקיום" של משאב סביבתי

העבודה עליה מושתת מאמר זה התמקדה בבעיה הבאה: "האם וכיצד ניתן לייחס ערך כלכלי למשאב טבע סביבתי (אתרי טבע ונוף, שמורות טבע, גופי מים וכיו"ב) מעבר לתרומתו הכלכלית הישירה (אם יש) לפעילויות נב"ט (נופש בחיק הטבע) ותיירות?". נקודת המוצא, מבחינת התיאוריה הכלכלית, היא שתרומת משאבים אלו לרווחת הציבור, המבוטאת בערכים כספיים, מורכבת משני חלקים: ( 1) "ערך השימוש", או התרומה הישירה לרווחה הנובעת מביקור באתרי טבע ונוף (אם הם פתוחים לביקורי הציבור), הנמדדת בערכים כספיים; ( 2) "ערך שימוש פסיבי", המתייחס לתועלת שהציבור שואב מעצם קיומו של המשאב בצורה בלתי-מופרעת ומוגנת מנזקים (מכאן "ערך הקיום"), בגלל ערכו האקולוגי, תרומתו כשטח פתוח, תרומה עתידית כאתר נב"ט וכיו"ב, גם אם אין הציבור הזה מבקר פיזית באתר עצמו ונהנה מהשהייה בו. העבודה עסקה אם כן במרכיב השני של הערך הכלכלי. בכדי לענות על השאלה, המחקר עסק בשלוש סוגיות: (1) ניתוח תרומות כספיות כמכשיר המודד את הערך הכלכלי שהציבור מייחס לנזק (או למניעתו) שנגרם למשאב טבע סביבתי; ( 2) אמידת "ערך השימוש פסיבי" של המשאב כמשקף את אותו ערך כלכלי; ( 3) ניתוח הגורמים המשפיעים על ערך הקיום: גורמים כלכליים ודמוגרפיים, מודעות וחשיפה תקשורתית, היכרות בלתי-אמצעית עם האתר הנידון וכיו"ב. האירוע המסוים שנבדק אמפירית התייחס לשריפה הגדולה בפארק הכרמל בקיץ 1989, אשר בעקבות האירוע הזה נערך מבצע התרמה ציבורי ל"קרן הכרמל" שמטרתו הייתה לסייע בשיקום הפארק, בין אם בפעילויות ישירות והשקעות באמצעי מנע, בין אם במחקר נלווה. התיזה המרכזית של המחקר בחנה את טיב הקשר, אם קיים בכלל קשר כזה, בין התנהגות פרטים במצבים אמיתיים לבין התנהגותם במצבים היפותטיים בכל הקשור לניסיון לאמוד את ערך הקיום, וזאת כיוון שרק במקרים נדירים ניתן לגזור את ערך הקיום מתרומות בפועל. במקרים רבים, בהם יש צורך באומדן כלכלי של פגיעה אפשרית במשאב טבעי, יש צורך להתבסס על תגובות והערכות של הציבור על בסיס התייחסות למצבים היפותטיים. הבדיקה האמפירית התבססה על נתונים משני סקרים, האחד על מדגם של אוכלוסיית התורמים בפועל, והשני על מדגם מייצג של האוכלוסייה הכללית. הממצאים מצביעים על דמיון רב בין התנהגות של פרטים במצבים אמיתיים לבין התנהגותם במצבים היפותטיים בהקשר לערך הקיום. מכאן שניתן להסתייע בהערכות כלכליות המבוססות על נתונים מסקרים בהם ההתייחסות היא למצבים היפותטיים: בדיקה שנעשית לפני פגיעה מתוכננת במשאב טבע סביבתי, כתוצאה מפעולות בינוי ופיתוח מסחרי, או כתוצאה מאי-נקיטת צעדים להפחתת ההסתברות לאירוע סביבתי עם נזק פוטנציאלי. This study aimed at examining monetary valuations of passive-use benefits elicited in a hypothetical market (i.e., contingent valuation) and comparing them with actual contributions. The latter are a quasi-market expression of willingness to pay for an otherwise non-marketed environmental resource service. The comparison was made to examine the reliability of contingent valuation as a tool for estimating passive-use benefits (i.e., existence value) of an environmental asset. This relationship between the two valuations was investigated within the context of a serious environmental episode which damaged a unique natural endowment, Israel's Carmel National Park. The field test was based on data from two sample surveys. One sample was drawn from the population of contributors who, following the episode, had pledged or both pledged and donated during a fund-raising campaign whose proceeds were dedicated to rehabilitation as well as to prevention of future such episodes. The other sample came from the general population. To a certain, limited extent, the results support the reliability of contingent valuation as a means for obtaining passive-use valuations of damages, actual or potential, to an environmental asset.