Abstract
"עקרון שיתוף הפעולה" משל פול גרייס (Grice) ובתוכו גם אימפליקטורות ודרישות שיחתיות הם בגדר משנה מוסכמת בתחום חקר השיח בכלל והפרגמטיקה בפרט. בכוונתי להראות כאן את התרומה הייחודית של עקרון זה לבחינת הסיטואציה הפסיכואנליטית והשיח שבמסגרתה. עיון זה נדרש בעיקר משום התפקיד המרכזי של הדיבור והשיחה בפסיכואנליזה ('talking cure'). אני מקווה להראות שסימפטומים והעברה, אשר נתפסים כצורות ביטוי מטעות ביסודן, חייבים להיות מעורפלים, עקיפים ולהפר את כל ארבע הקטגוריות והדרישות השיחתיות שניסח גרייס: כמות; אמת (איכות); יחס (רלוונטיות) ואופן (היה ברור). תיאורי מקרה הלקוחים מהספרות משמשים כאן להראות שבסיטואציה האנליטית מתהפכות דרישותיו של גרייס. עקרון שיתוף הפעולה על דרישותיו מתקיים ונשמר בשיח האנליטי, אלא ששיתוף הפעולה הוא של השיח הלא-מודע ושל החלקים האינטגרטיביים של העצמי האמיתי. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 151-165 |
| Number of pages | 15 |
| Journal | שיחות: כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה |
| Volume | כ"ט |
| Issue number | 2 |
| State | Published - 2015 |
IHP Publications
- ihp
- Cooperativeness
- Oral communication
- Psychoanalysis
- Silence
- Therapist and patient