על דרכו ואישיותו המיוחדת של אהוד והארכיון שהותיר אחריו

כבר מראשית דרכו כאדריכל, נשבה אהוד בקסמה של הארכאולוגיה, ולימים היא הייתה לתחום התמחותו העיקרי. עם זאת הוא הסתייע רבות במקצועו כאדריכל, והשכיל לשלב בין שניהם לאורך כל הדרך. במשך חמישים שנה למד, חפר, חקר והעלה על הכתב את תולדות ארץ ישראל ותרבותה הרוחנית והחומרית. במרכז התעניינותו עמדו הורדוס ומפעלי הבנייה שלו, שלחקירתם התמסר בכל מאודו עד יומו האחרון, ועל מפעליו אף הגיש את עבודת הדוקטור שלו. בהורדיון, מושא מחקרו החשוב ביותר מצא את מותו (אוקטובר 2010). אהוד התמסר לעבודתו ולמטלות שנטל על עצמו והקדיש לכך לילות כימים, בכל מקום שבו נמצא. הוא התפרס על תחומים רבים, שהקיפו עולם ומלואו. עם מותו, נותרו מלאי פליאה מול עולם גדוש באוצרות הגנוזים ונכסי התרבות שהותיר אחריו, הכולל חדרי עבודה, ארונות ומגירות, גדושים במפות ובתרשימים שהיו ידועים רק לו. נדהמנו לגלות כמה כתב, אסף, כמה חוטים שזר במקביל, למה שהפך בצו הגורל האכזר מעבודה פוריה בחייו לארכיון ולעיזבון לאחר פטירתו. הארכיון, המיטיב לשקף את האיש והאוצרות שצבר, יסייעו ודאי לעריכת מחקרים רבים נוספים במגוון תחומים. (מתוך המאמר)