Abstract
במהלך מלחמת העצמאות נותרו כ-400 יישובים ערבים שניטשו בתחומה של מדינת ישראל, שמהם שמונה היו עיירות שדה ערביות או מעורבות, יהודיות-ערביות. במהלך המלחמה ועד שלהי 1951 הגיעו לתחומי המדינה עוד כ-680,000 עולים חדשים שעבור רובם המכריע נדרש הממסד הישראלי לספק מקומות מגורים ומקורות תעסוקה. בזמן תקופת החירום המלחמתית ואחריה, היה הרכוש הערבי הנטוש למקור אספקה מרכזי של מקומות דיור לעולים אלו. לאחר איכלוס האזורים הערבים הנטושים בערים הגדולות הוחל באיכלוסן של ערי השדה והתגבשותן כיחידות עירוניות בעלות מאפיינים חברתייים-כלכליים ותרבותיים-פוליטיים. איכלוס זה נעשה בד בבד עם הכנת התוכניותה ראשונות על ידי אגף התכנון להגשמתו של רעיון פיזור האוכלוסין שאחד ממרכיביו היה הקמתן של ערי שדה כמרכזים אזוריים פריפריים. במציאות המלחמתית והבתר-מלחמתית בשנותיה הראשונות של המדינה הייתה הגשמתו של תכנון זה בעייתית ועל המדינה היה להתפשר עם המציאות המרחבית שהכתיבה את שיכונם של עשרות אלפי עולים חדשים במקומות מצויים שלא היו בהכרח רצויים על פי התכנון. כך, בנוסף לערי השדה הקיימות, שוכנו עולים במספר כפרים גדולים נטושים בקרבת הערים הגדולות, בניגוד מוחלט לעקרונות רעיון פיזור האוכלוסין. מציאות זו של תקופת חירום צבאיות וכלכלית קבעה במידה רבה את מערך ערי השדה של מדינת ישראל ואת מאפייניו (תקציר מתוך המאמר). מאמר זה הופיע גם בקובץ "מאזור לסביבה: ארבעים שנות מחקר גיאוגרפי באוניברסיטת חיפה", בעריכת יורם בר-גל ומשה ענבר, 2005.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 331-350 |
| Number of pages | 20 |
| Journal | אופקים בגאוגרפיה |
| Volume | 64-65 |
| State | Published - 2005 |
IHP Publications
- ihp
- Abandoned houses
- Housing policy
- Immigrant absorption -- Israel
- Israel -- History -- 1948-1956
- Israel -- History -- War of Independence, 1948-1949
- Israel -- Population
- Land settlement
- Migration, Internal
- Palestinian Arabs -- Israel
- Palestinian Arabs -- Israel -- Land tenure
- Population
- Regional planning
- Urbanization
- Villages -- Israel
