נציגי ציבור בבית הדין הארצי לעבודה: זווית מבט שונה למאמרם של דוידוב ובגס-שמר

במאמר זה נבקש להציג זווית מבט שונה למסקנתם של דוידוב ובגס-שמר. לטענתנו, לנציגי הציבור קיימת תרומה משמעותית להגשמת מרבית התכליות שבסיס הכללתם כשופטים בערכאות השיפוטיות הרלוונטיות. טענה זו תתבסס על שני נדבכים מרכזיים: הראשון, הצגת האתגרים המתודולוגיים העומדים בבסיס המחקר על נציגי ציבור שאינם מאפשרים להגיע למסקנה הביקורתית שנטענה בסיכום מאמרם של דוידוב ובגס-שמר. על בסיס ביקורת זו יכלול המאמר גם הצעה למסגרת ניתוח מתודולוגית שתאפשר להתבונן על סוגיית שילובם של נציגי הציבור בבית הדין לעבודה במלואה וזאת באמצעות בחינה של התרשמות השותפים להליך השיפוטי עצמו. התייחסות ראשונית וזהירה לכך תהווה את הנדבך השני במאמר והיא תשען על בסיס ניסיונם האישי של שניים ממחברי מאמר זה שכיהנו כנציגי ציבור לשעבר בבית הדין הארצי לעבודה. בהתבסס על שני הנדבכים הללו מטרת המאמר הינה לשמש כהזמנה להערכה הוליסטית ומקיפה יותר על תפקידם של נציגי הציבור בבתי הדין לעבודה ותרומתם להליך המשפטי. למען שלמות התמונה ראוי לציין כי אין זה המאמר הראשון המתייחס למאמרם של דוידוב ובגס-שמר: במאמרו של פרופ' רן חרמש, הרחיב פרופ' חרמש את ההקשר ההיסטורי של מקומם של נציגי הציבור בבתי הדין לעבודה בישראל, לרבות את ההצדקה התאורטית לשילובם במערכת המשפט, וכן הציג המלצות ודרכי פעולה שעשויים לשפר ולהגביר את מידת ומהות התרומה שלנציגי הציבור להליך השיפוט בבתי הדין לעבודה. במובן זה המאמר הנדון מוסיף למאמר של חרמש, אך גם תורם תרומה נוספת שאינה מודגשת מספיק במאמרו, דהיינו, ההיבטים המגוונים של תרומתם של נציגי הציבור במבנה הקיים של בתי הדין לעבודה. (מתוך המאמר).