נגישות תחבורתית לאתרי תיירות במתחם העיר העתיקה של ירושלים

הגאו-פוליטי, אשר רק פתרונו יוכל להיות זרז לפיתוח מערכת תחבורה כוללני שתפתור את בעיית הנגישות התיירותית לעיר העתיקה (תקציר מתוך המאמר). מאמר זה הופיע גם בקובץ "מאזור לסביבה: ארבעים שנות מחקר גיאוגרפי באוניברסיטת חיפה", בעריכת יורם בר-גל ומשה ענבר, 2005. מחקר זה בוחן את יחסי הגומלין שבין התיירות למערכות התחבורה הנדרשות אל העיר העתיקה של ירושלים ואל אתרי התיירות שבתוכה. ההתמקדות הינה בתחום ניהול הנגישות ליעדים אלה תוך התייחסות לתשתיות ולאמצעי התחבורה. המטרה היא להשיג פיתוח בר-קיימא המבוסס על מדיניות תכנון מושכלת ואסטרטגיה תפעולית גם לאתרי התיירות וגם למערכות התחבורה, כך שינתן מענה הן לביקוש הסדיר של התושבים והן לביקוש המשתנה של המבקרים. ממצאי המחקר מורים כי בעיות הנגישות לירושלים העתיקה נובעות משילוב של גורמים הכוללים: בעיות תשתית תחבורתית לא מספקת, בעיות סביבתיות הנעוצות בטופוגרפיה קשה ובצפיפות אורבנית, בעיות תפעול תיירותי הנובעות מניהול אתרים לא מתואם או מכושר נשיאה מוגבל של האתרים והעיר, ובעיות תכנוניות הנובעות ממחסור בנתוני סקרים ותקציבים. בהתאם לכך הוצעו מספר אסטרטגיות לשיפור הנגישות למתחם העיר העתיקה של ירושלים אשר נבחנו בעזרת מודל של ניתוח רב גורמי. התוצאות מורות שיש לאמץ פתרונות כוללניים, הגם שהם יקרים. יישום הפתרונות ידרוש שיתוף פעולה בין מתכנני תחבורה, מתכנני תיירות ומתכננים אורבניים, ומעורבות של המגזר הציבורי והפרטי והתושבים. יישום זה ידרוש שיפורים במערך התכנון והתפעול. יישום תוצאות המחקר בירושלים תלוי במצב