TY - JOUR
T1 - מציבור מתנגד לציבור משתתף: מודל לתכנון מתארי המותאם תרבותית ליישובים הערביים בישראל
T2 - From public resistance to public participation: Participatory outline planning in Arab localities in Israel
AU - Khamaisi, Rassem
PY - 2007
Y1 - 2007
N2 - מטרת מאמר זה היא בחינת תהליך שיתוף הציבור בתכנון מרחבי ביישובים הערביים בישראל והצגת מסגרת מודל "שיתוף ציבור-משתתף", המותאם תרבותית (Culturally Adapted) למצב הקיים ביישובים הערביים ומשלים את השיטות הקיימות והנהוגות לשיתוף ציבור, אשר צמחו בחברה ובתרבות המערבית. הציבור הערבי במדינת ישראל הוא מיעוט לאומי, מסורתי, פריפריאלי, הגר ב"כפרים" העוברים תהליכי עיור. בחברה הערבית משמעות נודעת לקרקע ערכית, סמלית, תרבותית ואתנו-פוליטית. החברה הערבית היא בעיקרה פטריארכלית ומבוססת על מבנה חברתי חמולתי, בעוד שהתפיסה התכנונית הסטטוטורית הקיימת כיום בישראל מוכתבת על ידי המדינה. ממצאי המחקר מזהים את המעבר ממצב של כמעט העדר מעורבות בתכנון, למצב בו קיימת התמודדות, התגוננות, התנגדות, השתתפות וייצוגיות. הממצאים מראים כמו כן, שבמסגרת החברתית קהילתית הקיימת ישנה חשיבות רבה לשמירת המבנה של בעלות על קרקע פרטית. בתהליך שיתוף הציבור זוהו קבוצות אוכלוסייה שונות בעלות ציפיות, דרישות וסדרי עדיפויות שונים, לפיהן גברים שמים דגש על מדיניות תכנונית והיבטים טריטוריאליים, בעוד שנשים מדגישות את ההיבטים האינסטרומנטליים והתפקודיים ואילו הצעירים מתמקדים על חזון עתידי. נראה שמוסדות התכנון אינם רגישים מספיק למאפיינים הסוציו-תרבותיים בתהליך התכנון המתארי ולתביעות הציבור הערבי בתכניות המתאר, ובשל כך התכנון ביישובים הערביים לא מבטא בהכרח את התכנים והצרכים של הציבור, מצב המשמר את אי-האמון של הציבור הערבי בתכנון מתארי
AB - מטרת מאמר זה היא בחינת תהליך שיתוף הציבור בתכנון מרחבי ביישובים הערביים בישראל והצגת מסגרת מודל "שיתוף ציבור-משתתף", המותאם תרבותית (Culturally Adapted) למצב הקיים ביישובים הערביים ומשלים את השיטות הקיימות והנהוגות לשיתוף ציבור, אשר צמחו בחברה ובתרבות המערבית. הציבור הערבי במדינת ישראל הוא מיעוט לאומי, מסורתי, פריפריאלי, הגר ב"כפרים" העוברים תהליכי עיור. בחברה הערבית משמעות נודעת לקרקע ערכית, סמלית, תרבותית ואתנו-פוליטית. החברה הערבית היא בעיקרה פטריארכלית ומבוססת על מבנה חברתי חמולתי, בעוד שהתפיסה התכנונית הסטטוטורית הקיימת כיום בישראל מוכתבת על ידי המדינה. ממצאי המחקר מזהים את המעבר ממצב של כמעט העדר מעורבות בתכנון, למצב בו קיימת התמודדות, התגוננות, התנגדות, השתתפות וייצוגיות. הממצאים מראים כמו כן, שבמסגרת החברתית קהילתית הקיימת ישנה חשיבות רבה לשמירת המבנה של בעלות על קרקע פרטית. בתהליך שיתוף הציבור זוהו קבוצות אוכלוסייה שונות בעלות ציפיות, דרישות וסדרי עדיפויות שונים, לפיהן גברים שמים דגש על מדיניות תכנונית והיבטים טריטוריאליים, בעוד שנשים מדגישות את ההיבטים האינסטרומנטליים והתפקודיים ואילו הצעירים מתמקדים על חזון עתידי. נראה שמוסדות התכנון אינם רגישים מספיק למאפיינים הסוציו-תרבותיים בתהליך התכנון המתארי ולתביעות הציבור הערבי בתכניות המתאר, ובשל כך התכנון ביישובים הערביים לא מבטא בהכרח את התכנים והצרכים של הציבור, מצב המשמר את אי-האמון של הציבור הערבי בתכנון מתארי
UR - https://www.jstor.org/stable/23716449
M3 - מאמר
VL - 68/69
SP - 116
EP - 140
JO - Horizons in Geography / אופקים בגאוגרפיה
JF - Horizons in Geography / אופקים בגאוגרפיה
ER -