Abstract
המאמר בוחן את תגובתם של היישוב וההנהגה הציונית לפוגרומים באוקראינה בשנים 1918-1920. המאמר מנסה לענות על שלוש שאלות: מה ידע היישוב על מעשי הרצח באוקראינה?, כיצד הגיב היישוב היהודי לפוגרומים? ומה הייתה תגובתה של ההנהגה הציונית למרחץ הדמים? המאמר מגיע לארבע מסקנות: היישוב ידע על הרצח באוקראינה, בארץ ישראל אירועי הדמים נשכחו כלא היו. המאמר גם מורה על פער בין הריטוריקה הציונית, שקראה להושיט יד ליהודים בצרה, לבין המימוש שלה בארץ ישראל; בין נרטיב גלוי של תנועה לאומית לבין הנרטיב הסמוי שלה; בין הדימוי של התנועה הציונית כתנועת הצלה שתפקידה להציל יהודים לבין היותה תנועה שקמה ונועדה לשרת את הציונים בלבד. למרות קריאתו הנרגשת של סוקולוב בקונגרס הציוני השנים עשר להציל את יהודי אוקראינה לא רק שלא עודדה התנועה הציונית את ניצולי הפוגרומים לבוא לארץ ישראל, אלא דווקא מנעה את כניסתם אליה.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 411-450 |
| Number of pages | 40 |
| Journal | עיונים בתקומת ישראל |
| Volume | 23 |
| State | Published - 2013 |
IHP Publications
- ihp
- Eretz Israel -- Aliyah
- Immigrant absorption -- Israel
- Israel and the diaspora
- Jewish refugees
- Jews -- History -- 20th century
- Jews -- Ukraine
- Jews, Ukranian -- Israel
- Pogroms
- Zionist Organization -- Congress