Abstract
מאמר זה מציג מחקר שביקש לבחון את חוויתם של ניצולי שואה שהיו ילדים בתקופת השואה החיים בישראל והמעלים את סיפור הישרדותם במסגרת פרויקט "תיאטרון עדות". ממצאי המחקר מדגישים את חוויות השואה כמרכיב מרכזי ומשמעותי בזהותם של הניצולים שהביאה לכינונה של זהות קולקטיבית של יהודי נרדף. עם עלייתם לארץ, זהותם הקולקטיבית כניצולי שואה, המקושרת עם יהודי גלותי חלש וחולה, הותירה אותם עם רגשות של בושה ונחיתות, שהקשו על כינונה של זהות אישית. ואולם, תפקיד המְספר בתיאטרון עדות מסייע לניצולים להבנות מחדש את זהותם האישית ולמצוא בה תפקיד חיובי, אישי וייחודי. זהו מעבר מזהות קולקטיבית לזהות אישית, מעבר ממספר למספר. בעקבות כך, עולה המסקנה כי הבנייה מחדש של הזהות האישית יכולה להתרחש על ידי לקיחת תפקיד חיובי ומעצים בתוך הקשר של יחסים עם זולת שמקשיב הקשבה מלאה, אמפאטית ונטולת שיפוטיות. בכך תומך מחקר זה בתיאוריה של מורנו (1953) ושל הרמן (2008) כי החלמה מתנהלת בתוך הקשר של יחסים, ואפשר לשקם את העצמי שהתנפץ בעקבות הטראומה רק בדרך שבה נבנה בראשית דרכו – בקשר עם הזולת. (מתוך המאמר).
Original language | Hebrew |
---|---|
Pages (from-to) | 76-93 |
Number of pages | 18 |
Journal | טיפול באמנויות |
Volume | 1 |
Issue number | 2 |
State | Published - 2011 |
IHP Publications
- ihp
- Adjustment (Psychology)
- Collective memory
- Drama -- Therapeutic use
- Group identity
- Holocaust survivors
- Holocaust survivors -- Medical care
- Holocaust survivors -- Psychological aspects
- Holocaust, Jewish (1939-1945)
- Holocaust, Jewish (1939-1945) -- Personal narratives
- Identity (Psychology)
- Listening
- Reminiscing