Abstract
המאמר עוסק בהתקבלות של המלחין הנרי פרסל, שמהווה מקרה מבחן מורכב שממנו אפשר ללמוד כל הכוחות המעצבים את ההכרה המאוחרת במוסיקאים ומלחינים לאחר מותם. אומנם פרסל נחשב עוד בחייו למלחין חשוב ומצליח, אך המאמר מבקש לטעון כי התנהלותם של שניים ממוקירי זכרו הצליחה להעביר את זכרון דמותו בעשור הראשון לאחר מותו למחוזות המיתוס, ולשוות לו דמות של 'אורפיאוס בריטי' ולא כפי שעלה בגורלם של מלחינים אחרים בני תקופתו. המאמר סוקר את פעולותיהם של אלמנת המלחין, פרנסס פרסל ושל המוציא לאור שעימו עבד המלחין בשנותיו האחרונות, הנרי פלייפורד. לטענת מחבר המאמר, הדרך שבה ניסו השניים להתחקות אחר כתבי יד אבודים מיצירות פרסל והאופן שבו בחרו להוציא לאור את היצירות מעזבונו קבעו, אולי אף ביודעין, את דמותו של פרסל עבור הדורות הבאים. תהליך עיצוב זכרו של פרסל בשנים הראשונות לאחר מותו, שבשיח בן-זמננו היה אפשר לתארו כ'מיתוג', מאפשר הצצה לאופן בו מועתקת דמות היסטורית ממשית אל מחוזות המיתוס, ומאפשר לפרוט העתקה זו לפעולות ברורות ומוגדרות: ניהול עיזבון, הוצאה לאור, שזירה של נרטיב ביוגרפי באמצעות עריכת האוסף 'אורפיאוס בריטניקוס' ואימוץ סמלים.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 27-54 |
| Number of pages | 28 |
| Journal | היסטוריה: כתב-עת של החברה ההיסטורית הישראלית |
| Volume | 45 |
| State | Published - 2020 |
IHP Publications
- ihp
- Composers
- Decedents' estates
- Editing
- Great Britain -- History
- History, Modern
- Manuscripts
- Music -- Great Britain
- Musicians
- Publishers and publishing