ממדים של הסתגלות לאוניברסיטה בקרב קבוצות מיעוט: אסטרטגיות של התאמה תרבותית ותפיסת עמדות הרוב בעיני סטודנטים ערבים ויוצאי אתיופיה

נחקרה ההסתגלות לאוניברסיטה של סטודנטים משתי קבוצות מיעוט – עולים מאתיופיה וערבים ישראלים – בזיקה לאסטרטגיות ההתאמה התרבותית (acculturation) המאפיינות אותם (Berry, 1990), והמתייחסות לעמדותיהם כלפי תרבותם המקורית וכלפי התרבות החדשה שהם נחשפים אליה באוניברסיטה. הממצאים הבליטו את השוני בין הסתגלות חברתית להסתגלות פסיכולוגית בתהליך ההתאמה התרבותית. הסתגלות חברתית טובה יחסית הן של ערבים והן של אתיופים הייתה כרוכה בבחירתם באסטרטגיות התאמה תרבותית התומכות בהשתלבות בקבוצת הרוב. לעומת זאת, הסתגלות פסיכולוגית לקויה יחסית בקרב ערבים הייתה כרוכה בבחירה בהיטמעות בקבוצת הרוב, ובקרב יוצאי אתיופיה – בבחירה בהתבדלות מהרוב. שתי עמדות אלה סוטות מהעמדות המקובלות בקרב כל אחת מקבוצות הפנים – הערבית והאתיופית. לתפיסת עמדות הרוב בעיני קבוצות המיעוט, הן האתיופים והן הערבים, הייתה תרומה נוספת להסתגלות הפסיכולוגית של בני שתי הקבוצות, ובקרב הערבים תרמו עמדות אלה גם להסבר ההסתגלות החברתית.
שתי מסקנות תאורטיות נגזרו מנתונים אלה: האחת – תהליך ההתאמה התרבותית של קבוצות מיעוט אינו נקבע על-ידם חד-צדדית, אלא גם באמצעות מטרות המפגש שמגדיר הרוב; המסקנה האחרת – הסתגלותם התרבותית של עולים ושל קבוצות מיעוט אחרות אינה תלויה רק בהסתגלותם לקבוצת הרוב, אלא מותנית במידה רבה גם בהסתגלותם לקבוצת הפנים שלהם. הסתגלות לקויה לקבוצת הפנים עלולה לגרוע מאיכות ההסתגלות הפסיכולוגית