מידע אמפירי ככלי לפיתוח המשפט הפלילי – סיפור הצלחה (יחסי)

מדוע נעשה שימוש נרחב יחסית במידע אמפירי במערכת המשפט הפלילית, בעוד שעל תחומי משפט אחרים, כמו המשפט החוקתי, קשה הרבה יותר להשפיע באמצעות נתונים ומחקרים אמפיריים? המאמר סוקר את המאפיינים שהפכו את המשפט הפלילי לפתוח יותר לטיעונים מחקריים ואמפיריים. בחלקו הראשון המאמר מבחין בין הסוגים של המידע האמפירי בהן נעשה שימוש במשפט הפלילי. בחלקו השני והעיקרי, המאמר סוקר מספר מאפיינים ייחודיים של מערכת המשפט הפלילית, המבחינים אותה מענפי משפט אחרים, והופכים אותה לפתוחה הרבה יותר לשימוש במידע אמפירי. המאפיינים שנדונים המאמר הם: ריבוי השימוש בוועדות ציבוריות לקביעת מדיניות; המעורבות הגדולה של משפטנים מהאקדמיה בהליכי קבלת ההחלטות; קיומה של הקרימינולוגיה כתחום חקר מובחן; קיומם של גופים מרכזיים האוספים כדרך קבע נתונים; ריבוי מרחבי ההשפעה המשפטיים מחוץ לבתי המשפט; הפוליטיזציה הנמוכה יחסית של המשפט הפלילי; וקיומה של הסניגוריה הציבורית כגוף אופוזיציוני ייחודי במערכת השלטון. הסקירה מלמדת כי בהליכים משפטיים, בתוך בתי המשפט, המידע האמפירי לא זוכה למעמד משמעותי גם במשפט הפלילי. אבל במערכת המשפט הפלילית, לא רק ההכרעה המשפטית בדבר חוקיות המדיניות נקבעת בידי משפטנים אלא גם המדיניות עצמה. כשלמאפיין זה מצטרפות המעורבות הגדולה של אנשי מחקר וקרימינולוגים בעיצוב המדיניות והתחרות בין גופי שלטון שמביטים על המערכת מנקודות מבט מנוגדות – הסיכוי של טיעונים מבוססי עובדות, מחקר ונתונים להשפיע על קבלת ההחלטות גדל.