מהפכת הפליטים

Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

Abstract

אנו נוטים לחשוב על מהגרים בכפייה ועל פליטים כקרבנות; כבני אדם כה פגיעים שכמעט איבדו כל יכולת לפעולה פוליטית. אפשר למצוא את הדמיון הפוליטי הזה בכתיבתה של חנה ארנדט על פליטים בין שתי מלחמות העולם - דוגמה חיה לכך שזכויות ניתנות אך ורק באמצעות חברות בקהילה פוליטית. בטקסט הקצר של ג'ורג'יו אגמבן (Agamben 1995) 'אנו פליטים' הוא חוזר לחיבור הקצר של ארנדט תחת אותה הכותרת (Arendt 1943). פליטים, הוא מסביר, הם "חיים חשופים". לפיכך הפליטים אף משמשים אותו כדוגמה מרכזית בביקורת רדיקלית על האופן שבו התפתח המשפט במערב. פליטים הם בני אדם שניתן להרוג בלי להיות חשוף לעונש (ובלי להפר את החוק). ואולם, כנגד הוגים אלו, וכנגד השאלה של זכריאס, אטען כי לעתים קרובות, תנועתם של פליטים ומהגרים היא כשלעצמה פעילות מהפכנית. גם אם פעמים רבות פליטים ומהגרים עוזבים את בתיהם ואת מדינותיהם בנסיבות שנכפו עליהם, כורח זה אינו מלמד בהכרח על סבילות פוליטית. גם כאשר בני אדם אינם חברים בקהילה הפוליטית שהגיעו אליה, הכוח הפוליטי אינו ניטל מהם. המהפכה שפליטים ומהגרים עסוקים בה כעת היא אחת הדרכים החשובות ביותר שבהן אנשים וקהילות יכולים לשנות את תנאי חייהם כיום. אציג את האפשרויות המהפכניות הטמונות במעשה הפליטות, מבחירה או מכורח.
Original languageHebrew
Journalבצלאל: כתב עת לתרבות חזותית וחומרית
StatePublished - 2017

IHP Publications

  • ihp
  • Refugees

Cite this