Abstract
מסגרות תעסוקה מוגנות לאנשים עם מוגבלויות פיזיות, קוגניטיביות ונפשיות, קיימות בהיקף נרחב במרבית המדינות במערב. פעילותן מבטאת צורך אישי וחברתי לתת מענה תעסוקתי לאנשים המתקשים להתמודד עם דרישות השוק החופשי. לאור ריבוי המודלים של תעסוקה מוגנת בעולם, מתעוררות שאלות באשר לייעודן, למאפייניהן המבניים של מסגרות אלה, איזו אוכלוסייה הן משרתות כמו גם מה הם מאפייני התעסוקה ומדדי התוצאה במסגרות אלה. המאמר סוקר את המדיניות ואת מבנה התעסוקה המוגנת בארצות שונות בעולם ומה הן הדילמות המרכזיות שעמן צריכים להתמודד מעצבי מדיניות התעסוקה של אנשים עם מוגבלויות קשות בישראל. הדילמה המרכזית העומדת בבסיס המדיניות בישראל היא, האם יש לראות במועסקים במפעלים מוגנים עובדים שווי זכויות או משתקמים נעדרי זכויות. תקנות שכר מינימום מופחת שהוצעו בישראל מבטאות ניסיון מעניין להתמודד עם המתח בין גישת הזכויות, המעדיפה שכר מינימום, לגישת הרווחה, לפיה יש להעניק לעובדים אלה זכויות מופחתות
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 111-135 |
| Number of pages | 25 |
| Journal | ביטחון סוציאלי |
| Volume | 65 |
| State | Published - 2004 |
IHP Publications
- ihp
- People with disabilities -- Employment
