לאומיות של פזורה: הקונגרס היהודי העולמי, יהודי ארצות הברית ושיקום יהדות אירופה לאחר השואה

פעילותם של יהודי ארצות הברית במחצית השניה של שנות הארבעים למען הקמת מדינת יהודית היא קצה הקרחון של תהליך העצמת הזהות האתנית של יהודי ארצות הברית. למן המחצית השניה של שנות השלושים חלה עלייה של ממש בנכונותן של השדרות הרחבות של הציבור היהודי להתגייס לפעילות יהודית בעלת מאפיינים אתניים ולאומיים מובהקים, למרות החשש של הציבור היהודי מהתגברות האנטישמיות, הן בגלל המשבר הכלכלי והן בהשפעת התעמולה האנטי-יהודית שמקורה בגרמניה. המאמר בא להראות שהמאבק למען מדינה יהודית הוא רק פן אחד של העצמת הפעילות האתנית היהודית לאחר מלחמת העולם השניה. במקביל התנהל ניסיון מרתק לעיצובה של לאומיות יהודית בפזורה. מעצבי התהליך לא פעלו מתוך השקפה אנטי-ציונית אלא ביקשו לקיים קהילה יהודית בצד מדינת ישראל. פעילות פילנתרופית רחבת היקף תפסה מקום חשוב בהוויה האתנית של האליטות היהודיות האמריקניות, אבל המנהיגים היהודיים האמריקנים הוסיפו לה מימד חדש. בצד פעילות סעד מסורתית למען העקורים והניצולים, הם ביקשו להשתלב בתהליכי השיקום באירופה שלאחר המלחמה ולעצב הוויה אתנית בעלת מאפיינים של 'לאומיות של פזורה'.