יונקי הים התיכון בישראל

היונקים הימיים מהווים טורפי-על במערכת הימית, חשיבותם למערכת רבה ומצבם מהווה מדד טוב לבריאות המערכת הימית בכללותה. בתחילת הדרך, התמקד מחקר היונקים הימיים בישראל באוכלוסיית הדולפינים החופית והתבסס על דיווחי תצפיות אקראיות על-ידי אנשיים והגעה לחוף (החפה) של יונקים ימיים מתים. בתחילת שנות האלפיים החל מחקר סדור של אוכלוסיית הדולפינים החופיים שהתבסס על סקרים יזומים. המחקר ארוך השנים הניב מידע איכותי וייחודי במזרח הים התיכון על שני מיני דולפינים חופיים: הדולפינן המצוי, שמקיים אוכלוסייה קבועה ויציבה לאורך כל החוף הישראלי בים התיכון, והדולפין המצוי שמקיים אוכלוסייה קטנה בחוף הדרומי של ישראל ואוכלוסייתו נמצאת במגמה מטרידה של ירידה בגודלה. אוכלוסיית כלב-הים הנזירי הים תיכוני נמצאת במגמת התאוששות מעודדת במזרח הים התיכון. בישראל, לאחר היעלמות של כארבעים שנה, תועדו בעשור האחרון מעל מאה תצפיות של לפחות ארבעה פרטים שונים. סקר בתי גידול קבע שיש חוסר משמעותי במערות מנוחה והמלטה, והראה את הצורך בשיקום מערות שקרסו והקמה של מחסות מלאכותיים במטרה להחזיר את כלב-הים הנזירי לחוף הישראלי באופן קבוע. פער הידע המשמעותי ביותר בתחום היונקים הימיים קיים בים העמוק, במים הכלכליים הבלעדיים של ישראל. מחקר ראשוני מראה שיש נוכחות של לווייתנים צוללי עומק ומיני דולפינים שונים. העומס ההולך וגדל של פעילות אנושית בים העמוק מחזק את הצורך במחקר וניטור קבוע של אוכלוסיות אלה ובהגנה עליהן, אוכלוסיות שמהוות מדד חשוב גם לבריאות הים העמוק של ישראל.