טקס הצהרת האמונים של השופטים בישראל: היסטוריה, תאולוגיה וסוציולוגיה ארגונית

מאמר זה מתאר ובוחן בחינה מעמיקה את הטקסים הראשונים שבהם הצהירו אמונים שופטים במדינת ישראל הריבונית. הניתוח נערך בהתבסס על מקורות ארכיוניים, שחלקם הגדול נחשף כאן לראשונה. בתוך כך, המאמר מציג תיאור מקיף במיוחד של טקס הפתיחה של בית המשפט העליון ביום 14.9.1948, שבמהלכו הצהירו אמונים חמשת שופטיו הישראלים הראשונים. חלקו הראשון של המאמר מתאר את תהליך גיבושם של נוסחי ההצהרה ושל סדרי הטקסים שבהם הם ניתנו במהלך השנים 1948–1953 – כלומר מקום המדינה ועד לשנה שבה התקבל חוק השופטים, תשי"ג–1953 ונערך טקס הצהרת אמונים פורמטיבי מכוחו בהשתתפות (כמעט) כל שופטי הארץ. המאמר מראה כי נוסחהּ של הצהרת האמונים נקבע באותן שנים וכי אדריכלי הרשות השופטת, אשר ייחסו משמעות רבה לנוסח ההצהרה ולטקסים אלה, השקיעו רבות בקביעת תוכנם. כך יתגלה בבהירות גם חלקו המכריע של נשיאו הראשון של בית המשפט העליון, משה זמורה, בניסוח שבועת האמונים של השופטים. חלקו השני של המאמר נדרש לנקודות המבט של הסוציולוגיה הארגונית והתאולוגיה הפוליטית כדי להצביע על המשמעות העמוקה והחשיבות שהיו לטקסים אלה ונותרו עד ימינו. בהתבסס על פריזמה כפולה זו, אנו טוענים כי טקסי הצהרת האמונים היו (והינם) בעלי משמעות כפולה. הם שימשו לשיקוף הסמכות והעצמאות השיפוטית כלפי חוץ ולביסוסן. בה בעת, היה בהם גם כדי לשקף ולבסס את ההיררכיות הפנימיות בתוך הרשות השופטת, אך אף את תחושת האחווה והמשפחתיות בקרב חברי המסדר השיפוטי. (מתוך המאמר)