חשיבותם של ערכים בקביעת מחויבות ארגונית של חברי קיבוץ לחיים בקיבוציהם

המחקר המוצג במאמר מתבסס על שני מדגמים של חברי קיבוץ משתי תקופות שנים (1995-1992 כ-3,200 חברים מ-25 קיבוצים; 2002-1997 כ-2,300 חברים מ-14 קיבוצים). נבדקים: (1) ההבדלים בין שתי התקופות ברמת המחויבות הארגונית (כמשתנה תלוי), רמת האמונה בערכים ייחודיים לחברה הקיבוצית, רמת הגשמתם כפי שהיא נתפסת על ידי החברים בקיבוצים ורמת שביעות הרצון מסיפוק צורכי רווחה שונים. כמו כן נבדקים ההבדלים הדמוגרפיים בין שני המדגמים (כמשתנים בלתי תלויים); (2) התרומה היחסית והמוחלטת (באמצעות רגרסיה מרובה) של ארבע קבוצות המשתנים הבלתי תלויים להסבר השונות במשתנה המחויבות הארגונית נבדקת בנפרד לכל מדגם. הממצאים מלמדים שבתקופה השנייה חלה ירידה הן ברמת המחויבות לחיי קיבוץ והן ברמת האמונה וההגשמה של ערכי הקיבוץ הייחודיים. כמו כן חלה ירידה בשביעות הרצון מהרגשת הבית, ולעומת זאת - עלייה בשביעות הרצון מסיפוק צורכי הרווחה החומרית. המדגמים אינם שונים במאפיניהם הדמוגרפיים. ניתוחי הרגרסיה מלמדים, כי לערכים על שני היבטיהם תרומה להסבר של יותר ממחצית השונות המוסברת במשתנה המחויבות הארגונית. מסקנת המחקר היא שערכים - בניגוד לצרכים - הם הכוח המניע העיקרי לקביעת מחויבות לחיי בקיבוץ. הדיון עוסק בשאלת האפשרות להכללתם של ממצאים אלה לגבי ארגונים מסוג אחר. עוד הוא עוסק במשמעות הממצאים בהקשר של הציפייה ליציבות הערכים ועתיד החברה הקיבוצית (תקציר מתוך המאמר).