חמש-עשרה שנות מדיניות בריאות בישראל בראי החקיקה: ניתוח ניאו-מוסדי של חוק ביטוח בריאות ממלכתי והשינויים שחלו בו (2009-1994)

Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

Abstract

מאמר זה מבקש ליישב פרדוקס מדיניות, המאפיין מערכות בריאות רבות ובהן המערכת הישראלית. בבסיסו של פרדוקס זה ניצבות שתי מגמות מנוגדות, לכאורה, בזירת מדיניות הבריאות: בד בבד עם צמצום הדרגתי של החלק הציבורי במימון מערכת הבריאות יש מעורבות ממשלתית הולכת וגוברת בניהולה (רגולציה מואצת). בעוד המגמה האחת משקפת אסטרטגיה של הפרטה, המגמה האחרת מלמדת על הגברת הריכוזיות של הממשל ועל כניסתו לתחומים רבים ונרחבים של ניהול המערכת. את הסתירה בין שתי המגמות ניתן ליישב דרך ראייתן כאסטרטגיה של הפרטה באמצעות ריכוזיות. כדי לשלוט בהוצאותיה הציבוריות, על הממשלה לשלוט תחילה במימונם ובניהולם של מנגנוני מדינת הרווחה וארגוניה. שליטה שכזו מושגת לא פעם באמצעות ריכוזיות ואף הלאמה של משאבים ושל מנגנוני ניהול המערכת. לאחר שקנתה לעצמה שליטה זו, הממשלה יכולה לפנות לאסטרטגיה של הפרטה חבויה, כאשר קיצוצים (או העדר עדכון) תקציביים מאלצים את האזרחים, כמו גם את ספקי הבריאות, לנהל בעצמם את הסיכונים הטמונים בשוק החופשי. לטענתנו, הסבר זה מספק מענה לפרדוקס המדיניות, כפי שהוא משתקף במקרה הבוחן של מערכת הבריאות. (מתוך המאמר) Refereed/Peer-reviewed
Original languageHebrew
Pages (from-to)65-103
Number of pages39
Journalביטחון סוציאלי
Volume87
StatePublished - 2011

IHP Publications

  • ihp
  • Decentralization in management
  • Health services administration -- Israel
  • National health insurance
  • Privatization
  • Welfare state

Cite this