Abstract
חיה ומות כאווה בראון מבקרת את שיח השואה המפוצל בישראל, המשותף למחוזות המלנכוליה והמאניה כאחד. רועי רוזן יוצא נגד האינסטרומנטליזציה החריפה של השואה בנרטיב הציוני, ונגד לקחי השואה הפשטניים והחד-ממדיים שהיא מייצרת. שני אופני התגובה של הקולקטיב הישראלי לזיכרון הטראומה שחווה – זה המלנכולי ב'מחוזות הזיכרון', וזה המאני ב'מחוזות השכחה' – הינם פתולוגיים. בגלל נוראותה של הטראומה ובגלל הגישה האינסטרומנטלית כלפיה, לא הצליח הקולקטיב לעשות קונקרטיזציה של השואה, להתייחס אליה כאל תופעה היסטורית שהתרחשה במקום, בזמן ובנסיבות מסוימים מאוד
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 38-50 |
| Number of pages | 13 |
| Journal | רסלינג: במה חלופית לטקסטים עבריים - ספרות-תרבות |
| Volume | 7 |
| State | Published - 2000 |
IHP Publications
- ihp
- Art -- Exhibitions
- Holocaust, Jewish (1939-1945)
- Holocaust, Jewish (1939-1945) -- Foreign public opinion, Israeli
- Holocaust, Jewish (1939-1945), in art