Abstract
המאמר בוחן את האדן השני שהעמדה הסטנדרטית מבוססת עליה: מה הם התנאים האפיסטמיים שצריכים להתקיים כדי שפרט יוכל לתת הסכמה תקפה, ולממש באמצעות מתן הסכמתו או הימנעותו מכך את זכותו לאוטונומיה? במילים אחרות, מתי תנאים של חוסר דיעה שוללים מהפרט את היכולת לתת הסכמה תקפה לטיפול ולממש כך את זכותו לאוטונומיה?דיוננו יבחן שתי עמדות מרכזיות באתיקה הרפואית ביחס לשאלה זו. העמדה הראשונה שנבחן היא העמדה הסטנדרטית, המרחיבה, שלפיה נדרש ידע נרחב לשם מימוש זכותו של המטופל לאוטונומיה באמצעות מתן הסכמה. העמדה השנייה שנבחן היא העמדה המינימליסטית, שמסתמנת בשנים האחרונות כחלופה המרכזית לעמדה הסטנדרטית, ואשר גורסת כי לשם מתן הסכמה תקפה נדרש רק ידע מינימלי. בעוד העמדה הסטנדרטית יכולה לספק הצדקה לחובת הגילוי הנרחבת כפי שהיא מנוסחת בחוק זכויות החולה, העמדה המינימליסטית, אף שהיא מצדיקה חובת גילוי נרחבת, מובילה למסקנה שהאופן שבו חובת הגילוי מנוסחת בחוק זכויות החולה הוא בעייתי. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 1-30 |
| Number of pages | 30 |
| Journal | משפט וממשל |
| Volume | כ"ז |
| State | Published - 2023 |
IHP Publications
- ihp
- Sick -- Legal status, laws, etc -- Israel
- Medical care
- Patients -- Civil rights
- Informed consent (Medical law)
- Medical informatics
- Medical ethics
- Autonomy (Psychology)
- Physician and patient
- Therapist and patient
- Knowledge, Theory of
- Judgments
- Comprehension
- Human experimentation in medicine
- Decision making
