Abstract
ספרו של מאיר ויזלטיר 'האדם הנידף, או סימני חיים בעשור השני לאלף השלישי" (2018) מחולק לאחד עשר שערים. בשירי השער השלישי, ששמו "חדר המוסיקה", מבקש המשורר ללכוד בהווה את דרכי תגובתו כמאזין (ליצירות מוסיקליות), כצופה (ביצירות אומנות) וכקורא, כדי להציג לפנינו את טיבה של פעילות אינטלקטואלית, ביקורתית ויצירתית - זו הפעילות הרוחנית המאפיינת אותו עצמו, כמשורר. ולראייה השירים בהם אנו קוראים, שירים שנולדו כתגובות ביקורתיות ליצירות אחרות. הדרישה לתגובה ביקורתית, באמצעות עדות עצמית על אופיו האקטיבי, המגיב, כמשורר ואיש רוח, אינה מתיישבת כמדומה עם הדימוי המרכזי שבעזרתו המשורר מציג עצמו בספרו, הלוא הוא (כשם הספר) האדם הנידף, זו הדמות שבאמצעותה מוסר עצמו המשורר בידי הקורא באופן חשוף וגלוי, זו הדמות השולטת בדמיונו של הקורא (המשתלטת עליו) החל מהשיר הראשון ולאורך הספר כולו: "זקן ורפה, עיוור, שזיכרונו בוגד בו", מי שנכנס "לתחומי הגיל / שבו השאלה המתבקשת / העומדת על קצה הלשון,/ היא: הוא עדיין פה? עודנו חי?, אדם בסוף חייו, מובס ומועד "ממהמורה למהמורה / במורד המדרון". באמצעו הקריאה בשירי "חדר המוסיקה" נצביע על סתירה זאת כמהלך מכוון, מודע ומעוצב בקפדנות השולט בתבנית הספר כולו. (מתוך המאמר)
| Translated title of the contribution | The Music Room: A Chapter in "The Brittle Human" to Meir Wieseltier |
|---|---|
| Original language | Hebrew |
| Pages (from-to) | 125-135 |
| Number of pages | 11 |
| Journal | דפים למחקר בספרות |
| Volume | 24 |
| State | Published - 2023 |
IHP Publications
- ihp
- Wieseltier, Meir -- 1941-