ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה - על משמעותן של צורות הרצף בעברית המקראית

המאמר דן בשאלת היחסים הכרונולוגיים שבין צורות שונות המופיעות ברצף בעברית המקראית. המחבר מצביע על קבוצה של מקרים אשר בה אין מתקיים רצף כרונולוגי בין צורות 'ויקטל'. הוא מדגים מקרים שבהם לרצף של 'ויקטל' תפקידים נוספים כגון: הבעת היבט אחר של אותו האירוע, הכללה ופירוט, הנדיאדיס, שינוי של עושה הפעולה המפר את הרצף, 'ויקטל' בפתיחה של יחידות סיפוריות, חזרה על אותו הפועל. נקודת המוצא של הכותב בדרך להבנת צורות הרצף היא כי מערכת הזמנים המקראית היא מערכת זמנים רלטיבית, כלומר הציר הדאיקטי שאליו מתייחסות צורות הפועל הוא זמן ההתייחסות והוא בלבד. לטענתו צורות 'ויקטל' כל תפקידן הוא הצבה של זמן התייחסות חדש בשיח. מה שמסומן בהן הוא העובדה שהאירוע וזמן ההתייחסות הם יחידה אחת. ההשלכה של משמעות כרונולוגית זו היא כי אלו צורות עצמאיות המוגדרות כרונולוגית רק בתוך עצמן, ומשום כך הן אינן מביעות כשלעצמן רצף כרונולוגי. מתוך הבנה זו עולה, כי המשמעות הרגילה והנפוצה של הצורות כמציינות רצף כרונולוגי הוא רק יישום אפשרי אחד של התכונה המבנית המהותית, שהיא סימון האירוע וזמן ההתייחסות כיחידה אחת והצבת זמן התייחסות חדש בשיח.