Abstract
השיר 'ואומר אל תישן' לדונש בן לברט נחשב, בצדק, לשיר העברי הראשון שנכתב בספרד באווירה חצרנית נהנתנית מובהקת. הרי זה שיר שבח שנכתב לכבוד אישיות מדינית-חברתית חשובה, ופתיחתו מוקדשת לתיאור משתה, שנערך בגן הארמון של אותה אישיות, חסדאי בן שפרוט - נדיבו של המשורר. לימים התברר, כי שיר היין הקצר אינו אלא פתיחה לשיר שבח ארוך, בו לפחות אחד עשר בתים נוספים על אלה שהיו ידועים עד עתה. ראשיתו של השיר במגמה נהנתנית מופלגת, וסופו בדברי הסתיייגות נחרצים של הדובר בנימוקים דתיים-לאומיים פסקניים. רבות התלבטו החוקרים בהבנת השיר ובפרשנותו, ותהו על הסתירה הקוטבית העולה בין שני חלקי השיר: האם דונש כמשורר הזדהה עם הנהנתנות לכאורה של החברה החצרנית היהודית בספרד או שהסתייג ממנה?
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 128-150 |
| Number of pages | 23 |
| Journal | דפים למחקר בספרות |
| Volume | 19 |
| State | Published - 2014 |
IHP Publications
- ihp
- Hedonism
- Satire
- Wine -- Poetry