התפתחותם וריבודם של לימודים רב-תחומיים ובין-תחומיים בתואר הראשון בישראל

מאמר זה מתמקד באוניברסיטאות בישראל ומבקש לבחון כיצד השינויים במבנה הידע, ובייחוד ידע המשלב בין דיסציפלינות, באים לידי ביטוי בתכניות הלימודים לתואר הראשון. המאמר עוקב אחר שתי מגמות ביישום רעיון השילוב בתכניות הלימודים: האחת, הריבוד המסתמן בין סוגי התכניות המשלבות בין תחומים; האחרת, השלכות של יישום רעיון התכניות המשלבות על ההיררכיה בין האוניברסיטאות בישראל. ממצאי המאמר מתבססים על ניתוח של ידיעוני האוניברסיטאות ושל נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על סטודנטים לתואר הראשון, והם מלמדים כי העשורים האחרונים אופיינו בגידול בהיצע התכניות ובהיקף הסטודנטים הפונים ללימודים בתכניות המשלבות בין דיסציפלינות. גידול זה בא לידי ביטוי בעיקר בתכניות רב-תחומיות. תכניות אלו כוללות קורסים מתחומים רבים, אך אין בהן שילוב של התחומים לכדי תחום חקר אחד. הן אינן סלקטיביות, הן ממוקדות בעיקר במדעי הרוח והחברה ומעט מאוד במדעים, ושמן נקשר במידה רבה לנגישות להשכלה הגבוהה. התכניות הבין-תחומיות, לעומת זאת, משלבות תחומי ידע לכדי תחום ידע אחד אינטגרטיבי. הן משווקות כתכניות המכוונות למחקר פורץ דרך, הן קולטות מספר קטן של סטודנטים וחלקן אף מיועדות לסטודנטים מצטיינים במיוחד. עוד עולה מן הממצאים כי התכניות הרב-תחומיות התרחבו בעיקר באוניברסיטאות מן הדרג השני, ואילו האוניברסיטאות המובילות צמצמו במידה רבה את חלקן בתכניות אלו והדגישו את ההתמחות במסגרת שילובי התמחויות ובתכניות בין-תחומיות. הדיון עוסק בהשלכות של השינויים בהעדפות הסטודנטים ושל הריבוד המסתמן בין התכניות על מבנה הלימודים בתואר הראשון. (מתוך המאמר)