השנים המופלאות: רשימות על שירת מאיר ויזלטיר

שיריה של חגית כרמל עומדים על קו של מתח רב, על קצה מצוק. בספר שיריה הראשון, המפתיע והמצוין – ולא בגלל הגאות – היא פורשת לפנינו רשת של קצוות, ניגודים, חוטי תיל וקטבים מרתקים, ההולכים ומתלכדים, הולכים ומתפצלים, בין האני לזולת; ועם זאת מעניקים, בכל שיר ושיר, רגע של רוך. מצד אחד "שְׁלוֹשָׁה יָמִים אָמַר לָהּ שֶׁהוּא עוֹזֵב" ומצד שני "הִיא עֲדַיִן לְבַד", זהו רגע מפעים של אני, של נגה זוהר, של שירה בפני עצמה.שיריה של חגית גוזרים שתיקה אך עשירים בדיבור. בשפה נפלאה – כל מילה מלוטשת בברק זכוכית, מהוקצעת, מודעת ומדויקת, תוך שימוש מרתק ואירוני במטבעות לשון. חגית מזמינה אותנו להביט במלוא היושר והכאב על דיוקנה העצמי ("אֲנִי לֹא יְפֵהפִיָּה, לְצַעֲרִי גַּם לֹא נִרְדֶּמֶת"), על מערכת היחסים הזוגית ("אֲנִי בָּאָה אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ עִיר, לְלֹא שָׁמַיִם"), העולם כיום ("גִּיל הַטִּפֵּשׁ עֶשְׂרֵה שֶׁל הַמֵּאָה מִסְתַּיֵּם") ואף על הקוסמוס בכלל ("אֶקְצֹר עִם שַׁחַר כּוֹכָב זָרוּעַ עַל שְׁבִיל הֶחָלָב"). זהו ספר המקפל בתוכו עולמות של שפה, מתח ורכות, ובעיקר תשומת לב רגישה לדיוקנאות ולמערכות יחסים. האין זו הסיבה בזכותה אנו אוהבים שירה טובה? --