הרב כלפון משה הכהן וחכמי ארץ ישראל הציונים

יוסף יובל טובי מציין בפתח מאמרו "הרב כ'לפון משה הכהן וחכמי ארץ ישראל", שיחסו החם של הרב כ'לפון משה הכהן לציונות הוא מן המפורסמות. יחסו נבע מן המקום החשוב שתפשה ארץ ישראל בהגותו הרעיונית ובא לידי ביטוי גם באופן מעשי, כגון הפצת הידע של העברית, ודווקא ברובד החדש שלה - העברית המדוברת בארץ ישראל, כפי שהדגיש במילון הערבי העברי שכתב כבר בראשית המאה העשרים. במאמרו כותב טובי, שמכוח תפישתו זו חידש הרב כלפון את עיקרון הזיקה ההלכתית המחייבת לחכמי ארץ ישראל, זיקה שלא אפיינה את קהילות ישראל במזרח ובמערב במאות השנים האחרונות. לדברי טובי, יש לציין במיוחד את קשרי הרב כלפון עם הרבנים הראשיים הספרדים, הראשון לציון הרב יעקב מאיר והראשון לציון הרב בנציון חי עוזיאל. על בסיס תכתובת הנמצאת בידיו דן טובי על כך, שבשנת תרצ"ב פנה הרב הכהן אל הרב יעקב מאיר בעניין הלכתי מסוים שבו הוא [הרב הכהן] פסק להיתרא, וביקש חוות דעתו. בשל טרדותיו, הפנה הרב מאיר את השאלה לרב בן ציון קואינקה. זה אימץ את חוות הדעת של הרב הכהן, אך תלה את הדבר באישורו של הרב מאיר. ואמנם הרב מאיר פסק גם הוא להיתרא, ובמכתב מיוחד ששיגר לרב הכהן הוא מכנה אותו בלשונות מופלגים של הערכה: "לכבוד הרב הגדול, מעוז ומגדול, מר דיינא דנחית לעמקא דדינא, כקש"ת כלפון משה הכהן שליט"א, ראש הרבנים בעוב"י ג'ירבא יע"א". הקשרים עם הרב עוזיאל היו הדוקים עוד יותר, ובכלל זאת אימץ הרב כלפון את פסיקת הרב עוזיאל לפיה יש חובה הלכתית לחוג את יום העצמאות.