Abstract
שלושה כתבי יד הם העדים המקיפים של המשנה: כ"י קאופמן A50, כ"י פרמה, דה-רוסי 138 וכ"י קיימברידג' 470 Add, הידוע בכינויו "הוצאת לו" על שם מהדירו. שני העדים הראשונים שמוצאם באיטליה של המאות האחת-עשרה-השתים-עשרה, כבר נחקרו מחקרים רבי היקף ורבי איכות, ואילו כ"י קיימברידג', שמוצאו באחת מארצות הים האגאי וזמנו המוערך הוא המחצית השנייה של המאה החמש-עשרה, לא נחקר עד כה בדרך שיטה בהיקף הראוי לו. דומה כי בחינה מדוקדקת של הלשון הנמסרת בכתב היד היא אכן צורך חיוני לחקר לשון המשנה בכלל ולמסורות לשון חכמים בפרט. בחינה זו, שבה עוסקת המחברת, העלתה כי כתב היד מתאפיין בקווי לשון ייחודיים המבחינים אותו הבחנה של ממש משני חבריו. המאמר מתמקד בחקר פינה חשובה אחת של תורת ההגה במסורת כ"י קיימברידג' - טיבם של העיצורים הנחציים. בדיקה של עיצורים אלה בכתב היד מגלה חילופים בין העיצורים הללו לבין מקביליהם הלא-נחציים ברב או במעט. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 421-450 |
| Number of pages | 30 |
| Journal | לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה |
| Volume | 72 |
| Issue number | 4 |
| State | Published - 2010 |
IHP Publications
- ihp
- Consonants
- Hebrew language, Talmudic
- Phonetics