Abstract
חלק גדול מעשרות אלפי אנשים שחלו במחלות פסיכיאטריות חיים בקהילה, אולם הסטיגמה שהם סובלים ממנה מקטינה את סיכוייהם להשתקם ולהשתלב בחברה. תכנון התערבויות לצמצום סטיגמה זו מחייב להבין כיצד החברה הישראלית תופסת את דמותו של האדם שחלה במחלה פסיכיאטרית. המאמר מציג נתונים שהתקבלו ממדגם המייצג את אוכלוסיית ישראל שמעל גיל 21. כאשר המשיבים התבקשו לאפיין אדם שחלה, ציינו למעלה ממחציתם התנהגות חיצונית חריגה. כל אחד מהמאפיינים הבאים הוזכר ע"י כחמישית מהמשיבים: בעיות בקשר עם המציאות, התנהגות בלתי צפויה, אלימות ודיכאון. המחלות הפסיכיאטריות נתפסות כבעלות אטיולוגיה גנטית-כימית, מצד אחד, ופסיכו-סוציאלית, מצד שני. בציבור יש שונות רבה בתפיסת הדמיון והשוני בין החולים לבין הבריאים. החריגות הנתפסת מתמקדת במישורים מסוימים, ובולטת בהם, בין היתר, תפיסת החולים כאלימים. בממדים מסוימים (השכלה, אינטליגנציה, יכולת לעבוד) ניכרת דווקא תפיסה נורמטיבית למדי. הדיון נוגע בקצרה גם בהשלכות מבחינת תכנים רצויים להתערבויות להפחתת הסטיגמה כלפי אנשים שחלו במחלות פסיכיאטריות (תקציר מתוך המאמר).
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 9-35 |
| Number of pages | 27 |
| Journal | חברה ורווחה: רבעון לעבודה סוציאלית |
| Volume | 28 |
| Issue number | 1 |
| State | Published - 2008 |
IHP Publications
- ihp
- Attitude (Psychology)
- Mental illness
- Mentally ill
- Mentally ill -- Rehabilitation
- Stigma (Social psychology)